עכשיו ברצינות, לא צריך Netflix, יש את מערכת הבחירות בארצות הברית – הדבר המשעשע, המפחיד והמרתק שנחת במרקעי הטלוויזיה שלנו מזה עשרים שנה. פשוט להתחבר ולהנות מהקרקס!  ומי מנצח ?  האיש הכתום עם החיוך, כולם ללכת על החבל בזהירות, להזהר לא לפול ימין או שמאל.   כל העתונים, NYtimes, Washington post, ערוצי החדשות, כולם כמעט מפספסים וזו תחושה די נעימה, להיות חלק מהעדר שמבין מה שהם לא. כמה שמנסים לא מצליחים לשים את האצבע על הנקודה. אבל זה לא משנה, העיקר שבדרך כולנו נהנים.  הבחירות המוקדמות יתחילו עוד שבועיים, בינתיים אני מכינה לי פופוקרן ומרגישה כמו בקולנוע, כשרצות הפרסומות וכולם רק ממתינים שההצגה תתחיל. 

 

        **

 

מה שדונאלד טראמפ הבין זה שהמפלגה הרפובליקאית היא סוג של חברה בפשיטת רגל. השמרנות הרפובליקאית מצחיקה אותנו כי היא מבוססת על ערכים שנוצחו – באוניברסיטאות החוף המזרחי (שהכתירו את אובמה), בוושינגטון ובהוליווד. הערכים האלה פשטו את הרגל, גם בגלל האלקטורט האמריקאי , אבל גם כי הרבה מהם פחות רלוונטיים. כמו איש העסקים המבריק שהינו, הוא "רכש" את החברה פושטת הרגל במטרה לפרק אותה ולהשתמש בה למטרותיו. הוא אכן רוצה לעשות את אמריקה נהדרת שוב, אבל בדרכו.  בעקבות נצחונו המסחרר של בנימין נתניהו כתבתי כי ישראל איננה לגמרי דמוקרטיה.  ארצות הברית היא דמוקרטיה, אך טראמפ זיהה זאת כחולשה, וזו היא אכן חולשה, בהתמודדות בזירה הבינלאומית. אמריקה כבר לא 'מתחרה' מול מערב אירופה, היא מתחרה מול סין, איראן, ארצות ערב, ורוסיה – מבנים לא דמוקרטיים שהיא לא מצליחה לנהל ולהנהיג.

 

בינתיים, במזרח התיכון, באסיה, ברוסיה, מחלחלת ההבנה שארצות הברית עצמה היא סוג של "חברה בפשיטת רגל", וגם הם רוצים לנצל את ההזדמנות.   אם במערב, הערכים הקלאסיים השמרנים (נניח לרגע שמייצגים אותם הרפובליקאים) פשטו את הרגל ומהווים מושא ללעג סמוי, במשטרים הלא דמוקרטיים, קיימת אותה תפיסה כלפי הערכים המערביים המודרניים, החשיבה הפוסט מודרנית, רב תרבותיות, וכיוצא בזה. ולכן הם מרימים ראש מכוער, כי פשיטת רגל היא תמיד הזדמנות להשתמש במצב לתועלת. 

הקמפיין של טראמפ מזכיר מתמודד על כס המלוכה, אולי מימי מלחמות השושנים באנגליה, יותר מאשר נשיאות. טראמפ יודע לעבוד עם אנשים, הוא יודע להביא אנשים לחשוב בדרך שנראית לו נכונה.  אבל פה האבסורד: לטראמפ אין תפיסת עולם מוגדרת, הוא לוקח מה שאפשר ממי שהוא נתקל בו ונראה שיש לו סמכות כלשהי. ולכן אנשים אוהבים לעבוד אתו. הם מרגישים שאפשר לקיים אתו דיאלוג ולהשפיע עליו, גם אם בסוף זה ממותג כ "טראמפ".   הוא משלב דיקטטורה עם סוג של דמוקרטיה פתוחה, וזה משהו שיכול לעזור למתג את אמריקה כמעצמה ואולי להחזיר לה חלק מהסמכויות שאבדו (ובעיקר: המשרות שאבדו). אנשיםם בעלי תפיסת עולם "דמוקרטית ליברלית" לא מסוגלים לתפוס עד הסוף כיצד הערכים האלה עצמם נראים בעיני מדינות שאינן דמוקרטיות. והם אינם מסוגלים לתפוס את זה כי בעומק לבם הם מאמינים שהערכים הלא דמוקרטיים בעולם נוצחו וגססו וכעת רק נשאר ליישר כמה קצוות.  אפשר לראות את זה היטב אצל הוגים כמו יובל נח הררי, ריי קורצווייל וגם מארק צוקרברג עצמו, או סרגיי ברין מייסד גוגל. 

הדרך הנכונה היא סינתזה בין שתי התפיסות וכרגע נראה שטראמפ מצליח לייצר את הסינתזה המבוקשת. נשאר לראות האם ההסטוריה תעתר לו.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s