בשנים האחרונות אני הרבה פחות מתחברת לאנשים מהסוג שהתחברתי אתם בעבר, בשנות העשרים לחיי: כל מיני כאלה מערים עשירות שהיו ביחידות בצבא, ששייכים למעמד הסוציואקונומי הגבוה בחברה. כאלה, נו, מה ששקרוי אשכנזים שורשיים שהוריהם נולדו בארץ והסבים שלהם באו מאירופה או ארצות הברית.  נו, כאלה שחשבו שהמדינה שייכת להם (עד הבחירות האחרונות).  בקצור, השבט הלבן(?). עכשיו, עם או בלי קשר, ילדותי עד גיל 11 גדלתי בעיר קטנה ודי ממוצעת ומטה במרכז הארץ. גדלתי והייתי בבית ספר עם אוכלוסייה עממית ממעמד סוציואקונומי נמוך יותר. בגדול, המשפחה שלי הייתה כנראה כזו. מאז דברים השתנו ודווקא ההורים שלי הפכו ליותר עמידים (בגלל ירושה או החלטות פיננסיות נכונות) והתקדמו.  מגיל 11 ואילך גדלתי בעיר גדולה ויותר עמידה, הלכתי לתיכון מאוד מוצלח והתחלתי להסתובב עם מעגלים חברתיים אחרים.  אבל עדיין, כנראה הילדות היא חלק יותר מהותי ולכן החיבור הרגשי הוא לאוכלוסיות יותר עממיות, מה שזה לא אומר. אוקי יש פואנטה לפוסט החצי פוליטיקלי קורקט חצי לא פוליטיקלי קורקט הזה;  מה שמרגש אותי בבחירות בארצות הברית זו התחושה, שתמיד לוותה אותי, שדווקא באוכלוסיה העממית ובעיקר כשממצעים על ציבור זה, מגיעים לעומק ותבונה. שהם רואים בצורה חדה דברים שבחלקים היותר עמידים (ומוגנים אולי) לא רואים. וזה מנחם כי זה נותן תחושה של צדק שיש בעולם. ויש, למי שמאמין, צדק המצוי בעולם.  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s