התחלתי לקרוא את הספר של פרופ עוז אלמוג ואשתו, ד"ר תמר אלמוג, על דור ה-Y. כמו במקרה של ספרו של ד"ר יובל נח הררי, "קצור תולדות האנושות", אקדים את הקריאה בכמה מילים ורשמים כלליים ואדווח בהמשך. 

וובכן, אני סבורה שהזוג אלמוג דומים לאדם שנתבקש לחוות דיעה על פרדס תפוזים, התבונן בעצי התפוזים ונגע בקליפתם, ראה שהם עכורים ומוזרים בצורתם, והסיק מסקנות.  אני חושבת שהדור הנוכחי הוא נפלא, טוב, סקרן ומאותגר באתגרים בלתי נתפסים שלדורות הקודמות אין את השפה להבין.  כדי להעריך את התפוזים בפרדס, צריך לפתוח אותם ולחקור מה הולך בתוכם. מה טעמם, מה צבעם.  הדבר העיקרי שחסר במחקר הזה הוא דיון עמוק ורציני בהשפעת הדת (הם קוראים לזה מסורת, אבל מסורת של מה?) על הצעירים בארץ. הרבה הרבה מהבעיות שאורבות לדור ה-Y נובעות מהתקופה המטורפת שאנחנו חיים בה, ומי שלא מצויד במחנכים ראויים, פשוט עשוי ללכת לאיבוד ומהר. שוב אני מודה על מזלי שזכיתי בגיל 26 ללמוד כמה שנים טובות אצל אחד המוחות ואנשי הרוח הגדולים בישראל בימינו, רב ענק צנוע וחביב שאפשר לי בשנים הללו לבנות מערכת ערכים חזקה ומוצקה שמגנה עלי מהתופעות המסוכנות שאורבות לכל דור ולכל תקופה. אבל לא בכדי. מדוע זה קרה? בגלל צניעות. הכישרון הגדול ביותר שאדם, במיוחד אדם צעיר, יכול לסגל לעצמו היא ההבנה שאיננו יודע. ושעליו לצאת ולמצוא לעצמו את המחנכים הראויים והטובים ביותר.  כן, גם הוריו, וגם אנשי חינוך ורוח אחרים.  הדבר תובע צניעות בסיסית בנפש. נקח לדוגמא פרנסה.  אדם צריך להבין שלא כל מה שהוא רוצה, יביא לפרנסה טובה.  כדי שאדם יכול להצליח בעבודה (והצלחה תובעת מינימום הנאה אחרת קשה להתמיד) הוא צריך לנצח אחרים, כלומר להיות בעשרה עשרים אחוזים המוצלחים ביותר בתחום.  אם לאדם יש כשרון ריאלי והוא לא מוציא מעצמו את המיטב כי הוא מתעצל, מובן שבסופו של דבר ידרדר למשרה ביינונית עם משכורת בינונית. אם לאדם יש כשרון עסקי חבל שיבזבז זמן על לימודים אקדמיים כדי להתאים לאיזו תדמית פקטיבית.  שוק התעסוקה תחרותי להחריד. משרות רבות אינן נחוצות יותר.

 

אדם צריך למקסם לגמרי את היתרונות שלו ולהמשיך לאסוף יתרונות על חשבונם של אחרים, על מנת שיוכל להתחרות ולהצליח. אם אדם טוב בתחום ריאלי, שישקיע בתחום הזה בתקופת לימודיו אפילו אם הוא פחות מתחבר לזה. שנות העשרים צריכות להיות מנוצלות לגמרי לטובת לימודים ורכישת נסיון עבודה מגוון.  לא צריך לנסוע לחו"ל ולא צריך להוציא כספים על גדג'טים או על בגדים ובילויים. אפשר לחיות במעונות או בדירת שותפים זולה מאוד במינימום ולאכול ספגטי עם קטשופ. העיקר לנצל כל רגע (וראיתי סטודנטים באונ', הם ממש לא מנצלים כל רגע) כדי להשיג עוד ועוד יתרונות על חשבון אחרים. מי הם אותם אחרים? החברים ללימודים. אתם אח"כ הולכים להתחרות.  אם אדם למשל לומד פסיכולוגיה ההוא צריך לשאול את עצמו מה יש לו שאין לאחרים?  מוטב שיוסיף חטיבה במדעי המחשב וינצל את הזמן לרכישת נסיון מסויים גם כמתכנת. כשיסיים את לימודים יוכל להתקבל לעבוד בשילוב הכישורים השונים הללו. נכון, יש לא מעט פסיכולוגים אבל לא כולם רב תחומיים.  אדם צריך לחשוב על עצמו מבחוץ, מהי האוכלוסיה אותה הוא יוכל "להביס" בתחרות בשוק התעסוקה? אם זה לא ברור לו, מוטב שיפסיק את לימודיו ויחשוב מחדש.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s