צורך #2

 

קראתי עכשיו את הראיון הזה עם פרופ' איליה ליבוביץ. מאוד נהניתי.  שוב אני מוצאת עצמי מודה על שזכיתי ללמוד יהדות עם רב כה מיוחד וגדול כמו הרב שלי. בסופו של דבר, במבנה הנפשי שלי, ובצורת הלימוד שהוקנתה, התבסס יסוד שזיקתו למחשבה 'דתית' או 'רוחנית' צורך דיוק וחירות על מנת להתקדם. אני לא יכולה לחשוב או להרגיש רגש דתי "כלוא". וזה יוצר הרחבה חוזרת ונשנית ויותר עומק ויותר בירור של אמת. היכרותי עם אנשים שונים במהלך חיי, הרחיבו עוד יותר את הצורך.

ולכן מה שאומר פרופ' ליבוביץ לא רק שלא מפריע או מערער אותי, להיפך.  זה גם ידוע וגם הגיוני ביותר ממובן אחד. כמובן אני לא מקבלת את השורה התחתונה שלו, וגם לא את הנחת היסוד. אבל מה שבאמצע? אני לגמרי מסכימה. אני גם חושבת שהוא צודק לגבי מה שאמר על ישיבות והחינוך התורני; אנשים דתיים לא תמיד מגיעים לממדי העומק הזה, ואינטואיטיבי יותר לתבוע אותו כאדם חילוני דווקא.

ולעניין, כל התייחסות ל"אלוהים" בתוך משפט היא מצחיקה. הדיבור על אלוהים בתוך מונחי הקיימות שלנו יוצרת פרדוקסים. המחשבה שלנו הולכת בנתיבי הדיבור ולכן גם המחשבה על אלוהים, כשמתגרמת חזרה לדיבור, ממשיכה לייצר פרדוקסים. יותר מכל הדבר מזכיר לי את נושא האינסוף במתמטיקה. התייחסות רגילה לאינסוף מביאה להתנהגות חריגה. צריכים היו המתמטיקאים לפתח תורה שלימה של התייחסות לאינסוף על מנת להכניס אותו למשוואותיהם. וגם, האם האינסוף באמת הוכנס למשוואה? כמובן שלא. אינסוף זה תהליך שלא נמצא בזמן! אז מדוע אנשים שוב ושוב נדהמים מכך שלדבר על אלוהים במונחים של יש ואין מביא לאבסורד? איך אמר ויטגנשטיין (הטאו דה צ'ינג אמר משהו דומה) – "מה שאי אפשר לדבר עליו, אודותיו יש לשתוק". בשביל זה קיימת השפה היצירתית שהיום הופכת לנפוצה תודות לטכנולוגיה; השירה, ולצדה, אולי מעליה, המוסיקה. וגם הוידאו והצילום והציור וכן הלאה. אלו שפות מתאימות יותר לדיבור על "אלוהים". בעבר, כשהייתה נבואה, ניתן היה (על פי האמונה היהודית) אפילו לדבר עם אלוהים. אך בכל מקרה,  התנ"ך לא מדבר על אלוהים, אף פעם, אלא בזיקה לזירה האנושית. גם הנביאים כולם, על פי המסורת, לא דברו עם אלוהים אלא בזיקה לזירה האנושית (יוצא דופן אולי הוא משה  רבנו, הקרוי גדול הנביאים).  בכך אכן נותר, ואני חוזרת פה להתייחס לראיון עם פרופ' ליבוביץ' ואל ספרו הגורס שהתנ"ך היא יצירה אתאיסטית, מרווח או פער שיכול לאפשר צמיחה של מחשבה מאוחרת יותר, אתאיסטית, כמו זו.  אם אפשר לכתוב אינסוף או מינוס אינסוף, כמובן שזה דבר שונה לגמרי, אבל כאן וכאן מדובר ב"'דברים" שאנחנו לא באמת "מבינים".  בקצרה, מה שחסר בדיון עפ הפרופ' לדעתי, אלו השפות של המוסיקה והשירה. לקרוא דברים שבוב דילן כותב על האופן שמתעוררות בו מנגינות ושירים חדשים, על אלביס פרסלי או הסופרימס או אלישיה קיז… לא יודעת מה (נותנת שמות ידועים כי אליהם הכי קל להגיע, אבל זה נכון לכל מוסיקאי שלוקח את עצמו ברצינות), כדרך להתחבר עם "אלוהים" שכלית, ופשוט לשמוע את המוסיקה כדי להתחבר חווייתית. 

 

8 מחשבות על “צורך #2

  1. כל שימוש בשפה יוצר פרדוקסים. כל ניסיון להשטיח את חוויית הקיום למלים יוצר פרדוקסים. מאחר שאלוהים הוא חוויית הקיום כולה, הניסיון לדבר עליו במלים הוא שיא הפרדוקסים. אבל אלוהים הוא בלתי נתפס כל כך עד שגם יצירות המוסיקה הנשגבות ביותר לא יקרבו אותנו אליו באמת. הם אולי יתנו לנו שמץ של רמז, ולא יותר.

    אהבתי

    • 1. רגע, זה שמשהו ’בלתי נתפס’ לא אומר שאי אפשר לפתח כלי התייחסות אליו. זה מה שעושים במדע התיאורטי. אם אלוהים היה משהו אז אתה צודק, הנסיון לדבר עליו הוא פרדוקסלי.
      2. מה עם אלוהים היה מישהו ויכולנו לדבר אתו? במסורת של עם ישראל, מסורת הנבואה, אלוהים הוא אישיות והוא גם בוחר לדבר עם ברואיו. יש פה מפגש בין אישיות לאישיות. 
      3. אלוהים הוא חוויית הקיום כולה?  אולי, או שאולי אלוהים עשה מקום לאדם ואפשר לו להתקיים. ולבחור. ואז גם לדבר עמו.  דווקא פה אני חוזרת ל-1. כי על פי המדרשים, גדול הנביאים, משה, הגיע לשתיקה בשיחתו עם הבורא. שתיקה היא תוצאת שני מצבים: או שאין מה לומר, או שיש יותר מדי. 

      אהבתי

  2. זה הפרדוקס: ברגע שמתקיים מפגש בין אלוהים לאדם – אלוהים הופך להיות אדם בעצמו וחייב למות (ישוע הנוצרי הוא דוגמא מצוינת). זוהי אחת הסיבות לכך שההתגלות האלוהית לנביאים היא התגלות מוגבלת, ואפילו משה "רואה" רק את גבו של אלוהים ("כי לא יראני האדם וחי"). לאורך ההיסטוריה הלך אלוהים והתרחק מאיתנו (מנבואה לבת-קול, ומבת-קול לרוח הקודש וכו’), והיום כל שנותר לנו הוא זיכרון עלוב של הוד העבר, שמפרפר בנפשנו-פנימה.

    אהבתי

    • 1. הייתי אומרת בדיוק להפך; בנצרות, מאחר שלא יכול לדידם להתקיים דיאלוג אמתי בין האדם לאל, האדם עצמו חייב להפוך לאל (כדי לגאול את שאר האנושות וכדי לשלם על חטאיו) כלומר- הבעת אי אמון מוחלטת באנושי.

      ואילו ביהדות, אברהם יצחק ויעקוב, משה רבנו ועוד המוני נביאים (רוב רובם של הנביאים הרי לא מוזכר בתנ"ך, דברתי על זה לפני שני פוסטים בהקשר אחר) – מדברים עם הבורא. עם שהם מוגבלים ואנושיים וסופיים, האדם יכול לדבר עם אלוהים והאדם יכול להשתלם  – הוא לא צריך להפוך להיות אלוהים בשביל שזה יקרה.  
      2. לגבי משה רבנו, נכתבו שני דברים: " לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי" (שמות ל"ג, כ). אבל תוך כמה פסוקים כתוב: "וידבר משה פנים אל פנים כאשר דיבר איש אל רעהו" (שמות ל"ג, י"א). איך מיישבים את זה?

      יש לא מעט פרשנויות, זו שאני מכירה, של הרב אשלג, אומרת שהפסוק השני מתייחס למשה לרבנו אחר מותו. 

      אהבתי

    • בנוגע להתרחקות האל; נכון שהנבואה נעלמה, אבל "זיכרון עלוב של הוד העבר"?  לא יכולה שלא להסתייג.  אלפי שנים אמרו היהודים שלוש פעמים ביום: "בשנה הבאה לירושלים", ובימינו אפשר לומר את זה בירושלים. בסוף התפילה: "מהרה בתפארת עוזך להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות ייכרתון",  ועבודת האלילים אכן נמוגה מרוב רובו של העולם.  
      אנחנו חיים בתקופה הכי מרתקת מבחינה אמונית, לדעתי. אולי אלוהים רצה שנתבגר ? 

      אהבתי

  3. את צודקת לגמרי בכך שאלוהים רוצה שנתבגר, אבל אני לא בטוח שאנחנו מסכימים בינינו לגבי המסקנה של קביעה זו. אני טוען שאלוהים עזב את ההיסטוריה על מנת לא לשוב אליה לעולם. הוא אכן עזב אותנו לבדנו, כדי שנתגבר ונסתדר בכוחות עצמנו. כפי שכתב יהודה עמיחי: 
    אלוהים מרחם על ילדי הגן
    פחות מזה על ילדי בית הספר
    ועל הגדולים לא ירחם כלל
    ישאירם לבדם

    אהבתי

  4. ועוד משהו בהקשר הזה: הגעגועים שלנו לאלוהים משולים לגעגועינו לרחם אימנו ולילדותנו – וכידוע אלה לא ישובו עוד. ככתוב (תהלים קלא, ב): "אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו". מי יודע? אולי בסוף כל הדברים, כשנלך לעולמנו, נשוב ונפגוש את אלוהים?

    אהבתי

    • כשנלך לעולמנו? אולי:)  ואולי זירת האמת היא החיים, זו הסיבה שאין עולם הבא בתנ"ך… האמת שהבנתי את זה רק לאחרונה, שמשמעות החיים היא החיים.  

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s