נו

 

דפדפתי בפייסבוק וקראתי בעמוד של עתונאית/סופרת מוכשרת (אבל רעה) שמצאה גור בן כמה ימים, אמא שלו חתכה ואחים שלו מתו והוא נשאר. אז היא לקחה אותו הביתה. התוכנית שלה:  חום ואהבה, טלויזיה ומטרנה כל שעתיים, בתקווה שישרוד.  לפעמים, אין מנוס מהשוואות.  יפה מאד מצידה. אז התברר שהגור שרד את הלילה, אפילו עשה פיפי. שוקל 100 גרם.  מה זה אומר? אולי כלום, אולי שגורי חתולים לא מעניינים אותי.  בן זוגי, כשספרתי לו על תקרית החתול, לא אמר כלום. הוא יודע שאני חושבת שזה אומר משהו. אבל אולי לא.  העולם מתפוצץ מחתולים! גם מאנשים, אם כבר פתחנו את הדיון.  אבל רגע, יש עוד. אתמול ראיתי על השיש במטבח שני תפוחים, הקליפה האדומה נתנה להם מראה יפה. מבחוץ.  מסתבר שהם יושבים על השיש מראש השנה…  מה קשור? לפעמים אני נוטשת דברים אורגניים עד שהם גוועים. כל עוד אין ריח או מראה דוחה, זה לא מפריע לי. חתול בן יום שבמילא הולך למות, תפוח אדום, לא יודעת מה רציתי לומר. אולי עדיף שאמשיך לדבר פה על עלוהים, על משמעות החיים וכו, אמשיך לסגור את החלונות בבית יומיים בשבוע ואסתגר, כמו סרקופג,  להרהר על המוות כשאני נשכבת לישון, עם העיניים המוגפות שלי, הכבדות בקפלי העפעפיים, עד שמשהו יקרה. 

 

4 מחשבות על “נו

  1. כן, ניכר שגם זה סביב הילדים – מה הטעם להביא אותם לעולם שבו שולט המוות. אבל בלי מוות אין חיים ולהיפך. לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה פטור להיבטל ממנה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s