עבודה

 

אני מאד אוהבת את העבודה שלי.  אני נהנית לקום בבוקר ולהתארגן, לצחצח שניים ולשטוף פנים, להתלבש, לשתות את הקפה,  לארגן קצת את הבית ולקחת את הכלב לסיבוב מהיר. ואז לקחת את התיק והחפצים ולצאת לדרך לעבודה. או שבן זוגי מקפיץ אותי, תלוי.   עד שאני מגיעה אני שומעת מוסיקה, עטופה בענן של מוסיקה אני נכנסת לבניין. כולם מברכים אותי לשלום ואני מברכת אותם. לא משנה ממש מאיזה מצברוח יצאתי, ובד"כ החלומות שלי מאוד קשים ואפלים, ואני יוצאת מהם בקושי, כאילו התעוררתי מסיוט. למרות שהם לא סיוטיים לרוב, רק שברים של דברים שאני לא לגמרי מבינה.  בכל מקרה, עד שאני מגיעה למסדרון הקומה בבניין העבודה הכל נושל ממני, הכל נשאר מאחור.  אני אוהבת את האנשים שאני עובדת אתם. לפעמים, כמו כל בנאדם, אין לי כח להעביר 9+ או לא יודעת כמה שעות, אבל בד"כ הקפה ממכונת הקפה מסדר את זה.  כיף לי שהמנהלת שלי כזו מקסימה וחכמה וגורמת לי להרגיש מוערכת. ובעיקר, מתעניינת בי.  כשנפתח השבוע אנחנו תמיד יושבות והיא שואלת איך עבר הסופ"ש שלי. ואני גם קצת מתעניינת, אבל בטון אחר.  אני אוהבת את כל מי שעובד אתי, כל הגברים והנשים שעובדים אתי מתחברים לכדי משהו ממש חיובי וטוב שנעים לי לשהות במחיצתו.  כשהיה לי יומולדת חודש שעבר ונכנסתי לחדר, חיכו לי בריסטולים צבעוניים מודבקים על הקיר ליד המחשב וכמה בלונים צבעוניים, ופאי אוכמניות 🙂  האנשים שעובדים אתי מוכשרים וחכמים, חלקם מאוד מאוד. לקח לי זמן קצת ללמוד את טיבו של כל אחד, ואת הרקע האקדמי או האישי, אבל כשגיליתי לא הופתעתי.  בעצם הופתעתי, רובם צנועים ביחס למה שהם השיגו.   

 

כשסיימתי את התואר המתקדם חששתי מאוד. שמעתי כל הזמן ששוק העבודה בישראל רע ולחוץ והרי אני לא מאוד מקושרת. הופתעתי כשהתקבלו הצעות עבודה טובות, אבל לא מיהרתי. לקחתי את הזמן. פעם הוזמנתי לראיון בחברת סטארט אפ קטנה כזו שהמנהל שלה, אתו דברתי, נשמע אובר מוטיבייטד. לא רציתי לבוא לשם. הרגשתי חוסר בטחון.  הייתה גם הצעה ממקום עבודה גדול ומשרת פתוח מעניינת. גם על זה ויתרתי, זה הלחיץ אותי. אני נלחצת מהר מדברים כאלה.  קצת לפני שהתחלתי לעבוד במקום בו אני עובדת עכשיו היה לי ראיון למן משרה זמנית כזו שחשבתי שבינתיים, תוך כדי שאני מחפשת, אוכל לעבוד בה. אני לא אוהבת לא לעשות כלום יותר מחודש חודשיים. אניוויי, הייתי שם יום וידעתי שלא אוכל לחזור לזה.  ראיתי שהתנאים לא טובים והתפלאתי שאנשים מוכנים לזה.  אני אדם מאוד רגיש שקולט מיד אם משהו טוב לי או לא.  כשהתראיינתי למקום העבודה הנוכחי, הייתי ברורה מאוד בנוגע לחשיבות השכר. קבלתי טווח שכר כללי של העובדים שם ובקשתי מאוד קרוב להכי גבוה. עוד לפני שהתראיינתי, בכל עבודה שהיא, בקשתי לברר תנאים ושכר. אם האדם אתו דברתי היה עמום בקשר לזה או נדמה שלא נותן לי את מה שאני מחפשת, לא הססתי לחתוך.  כך צריך לנהוג. וזה משתלם. שווה לאבד הצעת עבודה זו או אחרת מאשר לקבל עבודה בשכר שיבזבז לי את הזמן.  הקרבתי את רוב שנות העשרים שלי ועשיתי תארים קשים שתבעו ממני הקרבה. וזאת, כדי שאוכל לקבל אח"כ הצעות עבודה טובות יחסית. אני חושבת שעשיתי נכון.  בשבילי התחום המקצועי חשוב מאוד.  לקח לי שנים רבות להבין זאת.  

אם היו שואלים אותי מה אני מעדיפה, שבן זוגי יביא משכורת גבוהה ואני אביא משכורת נמוכה או משנית, או להיפך, אעדיף את האפשרות השנייה. אעדיף לעבוד יותר שעות בעבודה יותר תובענית ובלבד שזו תהיה משכורת שתחזיק את המעמד והיכולת העצמאית שלי, מאשר שאדם אחר ישלוט איכשהו בי דרך העבודה או הבעלות הכלכלית שלו.  בשבילי פמיניזם זה תלוש משכורת שנותן לי בטחון עצמי. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s