יצא לי לראות את העונה האחרונה, מחוברים 7, שנגמרה לא מזמן.  די אהבתי את העונה הזו, הרגשתי שהספורים מדוייקים, מתחברים, ובעיקר מתאימים לפורמט. הדמויות שנבחרו, דמויות סמי ידועות מכאן ושם, מתאימות לתוכנית בלי להתנצל על כך שאינה כוללת מנעד רחב יותר מהחברה הישראלית. מחוברים היא פורמט של בראנז'ה והיא בשיאה עם דמויות מסוג זה.  

תופעה ברורה שעלתה בסדרה היא מקומן של נשים במערכת הזוגית. הנשים שהשתתפו בעונה ונשאו לגברים ידועים היו יפות אטרקטיביות ונבונות.  מקומן של הנשים הנשואות היה מוגדר קלאסי וברור: הנישה הביתית, ויתור על קריירה ונוכחות בשוק העבודה, התמקדות בפנים על פני החוץ. הן הגיבו באמביוולנטיות למצב אבל אחת מהנשים נראית אפטימית ושמחה בחייה (בחורה שנשואה למאמן כדורגל ושמה דנה), ואחרת נראית לא מסופקת (בחורה שמתגוררת עם בעלה, שחקן, ברמת הגולן ושמה שחר). שתי נשים אחרות ולא נשואות, חברה של שחקן כדורגל וציירת בשם הילה, שהייתה שמחה וחוששת לעתיד היחסים, ושחקנית מצליחה בשם טל שהחליפה מספר בני זוג ונראתה מרוחקת מהתחום האישי ואפילו מעצמה.  

איך זה שנשים מסויימות מוותרות בחוסר רצון על עצמן לטובת בעליהן?

בין אם לפני נישואים ובין אם אחרי, נשים צריכות להקפיד כל הזמן לשמור על חירותן. חירות של אישה היא דבר שיש להגן עליו, להקדיש לו מחשבה ומשקל ארוך טווח. קל לאבדו. יש נשים רבות שמגדלות ילדים ומצליחות להמשיך להיות נוכחות בשוק העבודה, האקדמיה או הבידור. בעבודה שלי, המנהל הקודם, צעיר מבריק וכאריזמטי, עזב לאנגליה עם אשתו בשביל הפוסט דוקטורט שלה (באונ' אוקספורד). הוא ימשיך לעבוד בחברה משם, אבל יבלה את רוב הזמן עם התינוקות הקטנות שבדיוק נולדו. יש מודלים כאלה. מאידך להרבה נשים מתאים, לפרק זמן מחייהן או כולו, להיות אמהות במשרה מלאה וזה באמת הטבע שלהן. לגביהן, הדיון הזה מיותר. זו הגשמה של אישיותן במלואה. 

 

השאלה היא אחרת: האם נשים מודעות לקלות בה הן עלולת לאבד את חירותן?  אבדן חירות יכול להתקיים כשהאישה היא אמא במשרה מלאה, אבל גם כאישה עובדת ובעל מקצוע.  אבדן החירות הוא תהליך שמתחיל באופן כמעט סמוי. נשים צריכות להבין איך לשמור על חירותן, כי מתוך החירות מגיע הרצון המושך להתקדם  ולדעת להתמקח – מול המעסיק או מול הבעל ואפילו מול המשפחה המורחבת. כמו ילדים, גברים בבסיסם יצורים אגואיסטים. כמו שאמר אוסקר וייל: הכל בחיים קשור למין חוץ ממין, מין קשור לכח. יחסים בין גבר לאישה הם יחסי כח (בעילה, בעל ובעלות).   אישה יכולה להיבעל ולשמור על חירותה, אבל היא צריכה להיות מודעת לאיום במקום האינטימית הטבעי והפראי ביותר – המין. מקור אבדן החירות הנשי הוא שם, ולכן זה גם המקור החשוב, אולי היחיד, לנטילתה של החירות. היהדות המציאה את הלכות הנידה בין היתר בשביל זה, לשחרר את האישה. אך היא הפקידה את כל מנגנון הפיקוח בידי רבנים, גברים, ששבו והשליטו סמכות גברית. אני מקווה שהסמכות הזו תעבור בלעדית לידי רבניות נשים בעתיד.  בכל מקרה, אין צורך להתפלא שנשים דתיות רבות מצליחות מאוד בזירה המקצועית; חלק מההצלחה זו החירות הזו על מיניותן, הנתבעת בדיני נידה מהגבר.  גם בכתובה נתבע הגבר לספק את האישה – אך האישה לא נתבעת. כך עומלת היהדות על מנגנוני איזון בין הגבר לאישה.  זה לגבי נשים ששומרות הלכות טהרה. לגבי נשים שלא, הן צריכות להיות ערות לקשרים הללו.  דבר לא בא בחינם, חוץ מאהבה לילדים שהיא מוחלטת ואין לה נימוקים. 

 

נחזור למחוברים 7. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s