רגע בקמפיין

 

לפני כמה ימים נאם דונלד טראמפ בארוע בחירות באלברקירקי, ניו מקסיקו. במקרה שמעתי את הנאום ואני רוצה ל השתמש בארוע המסויים על מנת להבהיר כמה דברים לגבי מערכת הבחירות הזו ובכלל. הנאום, כמו כל הנאומים שלו בשלל ערי אמריקה, ארך כשעה וחצי. השפה שלו הייתה שמונים אחוז נמוכה ועשרים אחוז גבוהה. הוא מדבר בטון חזק וקולנועי יחסית שמחזיק את המאזינים ערניים. לא קל להאזין לפוליטיקאי שעה וחצי וצריך לבדר את הקהל. אבל  גולת הכותרת של הנאום היו שתי השתלחויות שטראמפ עשה בפוליטיקאיות: האחת, אליזבת' וורן מהמפלגה הדמוקרטית, מושלת מסצ'וסטס. השנייה, מושלת ניו מקסיקו סוזאנה מרטינז.  הוא קרא לאליזבת' וורן בשם, שהיה כל כך מצחיק ומדוייק שקשה היה להמנע מלקבלו כאמת –  פוקהונטס. ולמה? כי הגברת וורן התחזתה לבת המיעוט האינדיאני כדי לקבל משרה בחוג להסטוריה בהרווארד. המילה הזו מגדירה את במלואה; אישה לבנה ופרוטסטנטית מעמידה פני אינדיאנית, מה שהיא לא, כדי להתקדם בחוגים האינטלקטואליים ליברליים.  מטרתו השנייה והפחות מובנת הייתה המושלת סוזאנה מרטינז, כוכב עולה במפלגה הרפובליקאית, אישה ממוצא היספאני, שזוכה לפופולריות וכבוד. הוא אמר שהיא אחראית לבעיות האבטלה וההתמכרות המקומיים, ולאכלוסם של עשרות אלפי פליטים סוריים בתחומי המדינה הדרומית. מדוע טראמפ עושה את זה לבת מפלגתו, שאלו ללא הרף בתקשורת, האם הוא משוגע?

מאז שהבחירות החלו לתפוס תאוצה, עתונאים ואנשי תקשורת, משני הצדדים,  פספסו בעקביות את המוג'ו שלו: שליט צריך לשלוט.  החזק מפעיל את כוחו, משמרו ומעצימו.  זה נכון כשמדובר בשליט מפלגה, נכון לגבי חברה שמתחרה באחרות על נתח שוק, ונכון כשמדובר באומה עם יתרון כלכלי וצבאי אדיר על שאר האומות. כמו שהסביר יפה יובל נח הררי בספרו "קצור תולדות האנושות" (שזכה לאחרונה להמלצתו של לא אחר מביל גייטס): המערב הוא תוצאה של הצלחות המהפכה המדעית והקולוניאליזם בצורותיו השונות.  הנסיון לנתק הצלחה מדעית טכנולוגית מהצלחה צבאית כלכלית הוא שקרי ושגוי. הדרך לשלוט היא להפעיל כח לשמור על כח אבל חשוב מזה, לאהוב את הכח הזה ולנצל אותו בצורה הנבונה ביותר. טרמאפ התנהג כך למושלת מרטינז מפני שהוא רואה את עצמו כשליט ומפני שהיא לא סרה למרותו (היא לא התייצבה לארוע הבחירות שלו או הודיעה על תמיכתה הפומבית).  טראמפ גם רואה אותה כאישה ומיעוט וככזו, באופן סמוי יותר, ממקם אותה בהיררכייה העתידית של המפלגה. במקום הגישה של הדמוקרטים היוצאים להעלות על נס בני מיעוטים, בייחוד אלו שמגיעים לעמדות השפעה, טראמפ מבקש להחזיר את אמריקה לגדולתה. הוא אמנם מוכן לקבל מיעוטים בעמדות כח, ואין בו גזענות, אך הוא מכיר בזהות האמריקאית המקורית, בכח שהיא מאצילה עליו ועל דומיו, ובצורך להתייחס אליה – אירופאים שברחו מרדיפות דתיות והקימו מדינה שהפכה למעצמה החזקה והנהדרת ביותר בעולם – אמריקה. בני מיעוטים שיכולים להתייחס לזהות הזו ולהטמע בה,  יתקבלו בברכה. זו האמת שמאמינים בה רוב האמריקאים. זו האמת שתעלה את טראמפ ככל הנראה, בעוד חמישה חודשים, לנשיאות ארצות הברית.  זה מהלך אמיץ מאוד, בעייתי שעשוי להסתבך, אבל זו קריאת השקמה גדולה לעולם המערבי – אם הוא מעוניין להמשיך להתקיים. גם תהליך יציאתה של בריטניה מהאיחוד, Brexit, מצטרף לזה.   האם יקום המערב כמו עוף החול ויחזור לימי גדולתו?  זה עדיין אפשרי, עם קצת השראה, קומון סנס וברכה משמיים.