רעיון ודמוי

 

חשבתי על חלום יעקוב;  לפי הסיפור המקראי, במסעו צפונה, מבאר שבע לחרן, שכב יעקב לישון באזור היישוב לוז וחלם על סולם מוצב ארצה וראשו בשמים ומלאכים עולים ויורדים בו. בחלום התגלה האל ליעקב והבטיח לו את הארץ אשר הוא שוכב עליה כמו גם הגנה בדרכו.  יש הרואים את הסולם בחלום כמשקף את חיי האדם בעולם, המקשרים בין הארץ לשמיים. הסולם מצביע על כך שאין ניתוק בין העולם הגשמי לעולם הרוחני- האדם מתחיל את חייו בארץ, אך הוא יכול להגיע לדרגות רוחניות גבוהות.

עד כאן, דברי וויקיפדיה.  אני רוצה להתעכב על מה שחשתי לאחרונה, וזה שאם אתה
אדם מאמין בסך הכול אתה יודע שהכול, התבונות והיקרות בעולם, מגיע מהבורא. הבורא המקור של
הכול. אז  על מה יש להתגאות? מה יש לומר,
הכול ממנו. גם ה-אני שאתה חש בו בעצמה התחל כרעיון שלו, של השם.  ככה גם מובן הקשר בין חלקו הנמוך של הסולם, שמגיע עד יעקוב הישן, וחלקו העליון, המעפיל אל השכינה.  הרעיונות שמצויים למעלה התממשו פה בברואים ובנבראים ובבריאה. אבל, מאחר והחלום מראה את המלאכים עולים ויורדים אפשר ללכת הפוך, לעלות אל משכן הרעיונות והרוח, לקחת משם ואז לרדת לכאן. כלומר, מרמז החלום, אפשר לברוא. איך השם ברא? 

פרשנות נוספת לחלום יעקוב, היא סמל לקשר בין ה' לבין האדם, באמצעות הקרבנות, התפילה או הנבואה; המלאכים העולים מסמלים את התפילות או הקרבנות העולים מבני האדם אל ה', והמלאכים היורדים מסמלים את הברכה האלהית או את הנבואה היורדת מה' אל בני האדם. 

 

   
             
   

 

מקובל לחשוב על נבואה, דברי השם, כבטוי לרצון השם; מה הוא רוצה מהאדם, מה הוא מתכנן לעשות בעולמו.  הנבואה היא צרה, הבורא מראה לנביא רק מה שהוא רוצה שיראה.   מה אם השם היה מראה לאדם את הרעיונות שלו, הבורא, ונותן לאדם את החירות לבחור אילו יתממשו? ואיך הם יתממשו בכלל, אפשר לשאול. אנחנו לא אלוהים ואנחנו לא בוראים. העולם נברא במאמרות, בדיבור. מה אם גם האדם לאט לאט יסגל לו את הדיבור הבורא?  זה דורש בגרות. וזה נותן בידי האדם חירות שלא הייתה לו בתקופת הנבואה העתיקה. אבל היום, כשהחוש המדמה השתלט על חשבון יתר החושים (כפי שאמר הראי"ה קוק), והוא משתלט באמצעות טכנולוגיות שהאדם יצר (הווידאו למשל), יש פה התחלה של העברת החירות לידיי האדם. התמונות שראו הנביאים הגדולים היו תמיד מקורם למעלה, אצל הבורא. הדמויים כיום מגיעים מאתנו, בני האדם. האל שותק ונחבא – האדם מראה ומדמה.  מה לגבי הדיבור? עד כאן דובר בדמויים ויזואלים, כי אנחנו בתקופה ויזואלית.  האם, כפי שהזהיר הרב קוק בשעתו, נדחקת התבונה, שמייצג באופן מסורתי הדיבור, לטובת החושים והדמוי?  ייתכן. ייתכן שאנו חוזים באופן זמני בתופעה הזו. אבל בהמשך, ככל שתתחזק הנבואה הארצית של האדם, יתכן שהתבונה והחוש המדמה ישלימו זה את זה וישתכללו לחוש אחד, כמו שנאמר בהר סיני:  "וכל העם ראו את הקולות" (שמות כ פסוק י"ד).  הדבר מתחבר לפרשנות הבאה לפסוק הנודע:  כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה, מייד נתגשם אותו הדיבור, והיה בו כל-כך ממשות עד שהיו רואין באויר כל האותיות פורחות… (כלי יקר)


2 מחשבות על “רעיון ודמוי

  1. יש לך תפיסה אופטימית, שהדברים מתקדמים. בכל זאת דומה שלוקח לאדם זמן להבין את הכלים החדשים שהוא יוצר, השתלטות על רצף הגנום האנושי, היכולת לנטרל גנים מסוימים, שלא לדבר על הכוח האטומי. כל אחד מהם יכול לשמש לטוב ולרע, לעלות בסולם ולרדת בו, אפילו עמוק יותר ממישור האדם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s