יותר ויותר, פחות ופחות

 

היומיום מאוד צפוף עכשיו. הרבה מטלות בארגון הבית, קניות והכנת ארוחות, ועבודה כמובן. ולצד זה השתיקות שלי מתעצמות. אני יותר נוכחת בעולם, אבל איכשהו פחות. יהירות רגעית: רוב מה שאנשים אומרים ונשמע למישהו מבריק, כבר אמרתי (לעצמי או למישהו) לפני תשע, עשר שנים. ואפילו לא טרחתי לחשוב על זה במיוחד. אולי זה גם העניין, לדעת על מה להתעכב במחשבות. ומה לא.  משבר איבגני אונייגין כנראה, התחושה שכבר קלטתי ואין ממש איך לחדש לי. מאידך, אני יודעת בוודאות שהתחושה הזו מוטעית ואני לא יודעת כמעט כלום. זה מוזר שאישה בגילי תחכה להיות בת 50 כי נדמה לה ששם מצויה איזו רוחניות, איזה חידוש, שעשרים השנים הקרובות מסתירות ?

 

ראינו תוכנית של הפסיכולוג הלבבי הזה, יורם יובל, שראיין את שופטת בית המשפט העילון בדימוס, אילה פרוקצ'יה. שופטות תמיד נתפסו אצלי כנשים נערצות ממש. ויש בארץ גווארדיה של שופטות נערצות כמו פרוקצ'יה, דליה דורנר ורות גביזון. היא דיברה על חייה, הוריה, ועל התיקים מרכזיים ששפטה בהם. אמרה שהיא חיה חיים נטולי פחד ושהיא לא מרגישה פחד מכלום. איזה זכות להיות שופטת בית משפט בעליון. היא ספרה שכדי לשפוט היא צריכה לשים את הרגשות האישיים שלה בצד ולהתבונן דרך הפריזמה של החוק. מצד שני, הקדימה, שופט הוא בן אדם והוא שופט מלבו ואישיותו. התמהיל צריך להיות מדוייק. מאוד יפה, ומעניין.  היא שמשה גם כעוזרת המשפטית של נשיא בית המשפט העליון, השופט שמעון אגרנט. הייתה לי הזכות ללמוד קורס עם בנו, שהוא פרופ' בעברית; זה היה תחום מאוד רחוק ממני אבל שתיתי בצמא את הקורס (המאוד קשה ) שהעביר. אישיות גדולה. הוא ספר פעם קצת על אביו, איך שופטים קולטים מאוד מהר את הסוגיה גם אם באים לשפוט בתחום שרחוק לגמרי מתחום ההתמחות העיוני שלהם. ספר על חיבתו של אביו לעישון סיגרים. טוב, איך הגעתי לזה? אה כן, הפסיכולוג יורם יובל. הוא אמר שיש שני סוגי אישיות, אישיות ממוקדת פנים ואישיות ממוקדת חוץ. הסוג הראשון מרגיש שההחלטות שהוא יעשה הן שיקבעו את גורלו ולכן יש לו צורך חזק בשליטה ובניווט עצמו בתוך החיים. האישיות מהסוג השני מרגיש שהגורל והחיים מנווטים אותו, בסגנון "מכתוב", ולכן הוא פחות תובע שליטה.  השופטת גלתה לדידו אישיות מהסוג הראשון, ממוקדת פנים. חשבתי על זה, איזה סוג אישיות אני? נראה לי שהסוג השני, הגורל והחיים מנווטים אותי. אבל זה לא מדוייק, יש לי כוח רצון מטורף. כנראה באמת שילוב של השניים, ממוקדת פנים וממוקדת חוץ. זה מתאים לאיך שאני תופסת את קיומי בעולם: יותר ויותר נוכחת, אבל איכשהו, פחות ופחות.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s