גשר

 

כל כך הרבה הגנות אני מגנה על עצמי. האמת שאני די ריקה מבחינה רגשית. כמו שקית חלב
שזנחו על הרצפה אחרי שימוש.  אני אישה ריקה,
מותשת. הגוף שלי, השתמשו בו בעבר גברים, האמת פשוט לא אכפת לי. אני אדישה.  מי שאהבתי באופן תם ומלא בחיי, הדינמיקה לא התבססה בכלל על מין. לגבר ואישה יש פוטנציאל חיבור רוחני שמשיק לאינסוף.
כשמביאים את זה לבשר, מנחית הכול ובא על חשבון.  אפשר לשלב, אבל עוד לא למדתי איך עושים את זה.  איזו ריקות, אלוהים, איך אנשים יכולים להפוך לאויבים בין רגע.

 

 בתוכי יש אמת שמחכה להבליח החוצה וזה דבר שנותן לי תקווה ואושר. אני יודעת שלקראת גיל 50 תחל העלייה הרצינית בנשמה שלי.  בינתיים אני הופכת את עצמי לאדם טוב, לומדת את החיים. אבל בדריכות.  א', לא התראינו זמן מה, ספר לי אתמול שהלך לשיעורי קבלה. הוא אמר שדברים שאני אמרתי בתקופה שיצאנו, מהרהורי לבי, נאמר לו בשיעורים.  לא יכולה להסביר אבל יש הרבה שאני כבר יודעת, רק צריכה שיעשו סדר, שישימו את הדברים מולי בסדר הנכון. המון ידיעות הגיעו בגיל 24 בגלל מה שקרה לי.  אבל כשאדם אומר על עצמו "אני עשיר, אני יפה, אני יודע" זה ישר מביא פקפוק, הבנאדם הזה לא אמין. לכן לא צריך לדבר . ואם כבר ללמוד אך ורק אצל רב רציני. 

 

מצד אחד חוויה חזקה של ריקות, מאידך אמת הולכת ונבנית. אולי הריק הזה דרוש, התחושה שאני אפס. חייב להיות גשר בין שני המצבים. מעניין איך זה ומה זה יהיה.