פגיעות

 

ג' אמר לא מזמן, באחד הבקרים, שמבנה החברה הוא פירמידה ויש
שניים שלושה בטופ. ומיהם אותם שניים שלושה? בני אדם. פאקינג בני אדם. מהו האדם?
אני נזכרת שעמדתי על מצב האדם בפעם הראשונה בחיי, כמה האדם פגיע, האנושות כולה.
כדור הארץ מטלטל לו ככה בחלל היקום הכהה, מאיר אור מושאל מהשמש. מהו כדור
הארץ?  הפגיעות הזו, ההבנה של הפגיעות הזו
היא תחילת הצורך באלוהים. אבל האם אלוהים שומע?  העמידה על מצבו של האדם כפגיע
מצביעה על איזו מודעות נוספת שקיימת. המבט, אלוהים הוא המבט על העולם. הוא לא
העולם, הוא המבט בו. הרעיונות שלו הם מעשים, המבט – החסדים.  כל החיים שלי מובילים אותי לאיזו רוחניות שאני
מחפשת שאני משתוקקת לה. אני חייבת להגיע. אולי זה יישמע כמו הדבר הכי שחצן ומוטעה שאי פעם כתבתי, אבל אני מבינה את משה רבנו וגם אני נמצאתי שם. נמצאתי לרגע על פסגת
הר סיני וכל כך רציתי לראות את אלוהים ולדבר אתו ממש כמו אהוב והורה וחבר והכל.  ואני לעולם לא 
אשכח את זה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s