אנשים נוטים להתבונן במציאות היטב, או בעצמם, ואז מנסים לרשום או לכתוב או להסריט ולעשות מזה יצירה. אבל אני רוצה להתעכב על הכיוון השני;
להבין לעומק את ההסטוריה ולעסוק באיזושהי רמה ביצירה. זה לא כל כך משנה אם מה שיוצא טוב או לא, העיקר שהיא אמתית. אני רואה בגדול את ההסטוריה כזירה של רצון האל. זו תפיסה מקובלת ביהדות ואני שותפה לה. ההסטוריה מגלה את רצון האל, היא הזירה של היוצר. היוצר היחיד, האחד והיחיד. ולכן כשאדם יוצר הוא בעצם מדבר עם אלוהים ומחווה אליו. ככל שהיצירה משמעותית יותר, הוא מחווה יותר אל יוצרו.
אם אותו אדם מסוגל לעשות את ההמרה נכון, התרגום הנכון, מהיצירה להיסטוריה, תפתח לו ראיה מאוד מיוחדת וחזקה של מה שקורה. אבל בפועל רוב האמנים שמאלנים אידיאליסטים, או ימנים אידיאליסטים או סתם מעופפים ולא קשורים, אז איך זה מתיישב ? אמנם לפעמים גם אנשים אידיאליסטים צודקים. אבל צריך לקרוא שנית מה שכתבתי, וכתבתי שצריכה להתבצע המרה. עבודה קשה מאד צריכה להעשות, למי שרוצה להסיק מסקנות על ההסטוריה מהאמנות ולהיות צודק ועקבי.
לא בטוחה למה אני לא מדברת פה יותר מדי על הכתיבה שלי. כנראה שיש לי כישרון. אין בי דחף או צורך להראות את הכתיבה לאנשים אחרים בד"כ. אלא אם מדובר בצורך פנימי באגו או אישור מאדם ידוע/ בעל מעמד. כנראה שפחות יש לי צורך לשמוע דעות של אחרים. זה מגיע מתחושה שדווקא אחרי שנגמרת הכתיבה אני מרגישה לא מובנת.
אם נסתכל על מה שהלך במהלך ההסטורי-פוליטי שארצות הברית לוקחת בשנה וחצי האחרונות, האם ניתן להסביר אותו למישהו מבחוץ? האם יכולתי לנמק למה אמריקה תלך כפי שתלך? לא באמת. וזה כלל לא רק הנשיא הנבחר, אלא המגמה.
אז אני סבורה שלמי שיש היכרות רצינית עם המקורות היהודיים, יש התחלה של מורה דרך. יש מילון. היהדות מציעה לראות את העולם, לחיות בעולם, בהתחשבות ביוצר – אלוהים, בכינון סוג של מערכת יחסים חד צדדית. ולקרוא את ספר הכללים של היוצר. וללמוד אותו. אז מה אני יודעת על אותו יוצר? לא יודעת. אבל ההבנה שלי את העולם עלתה בכמה דרגות. יש פה איזשהו משחק: ברגע שמביטים בהיסטוריה כמשחק, כיצירה, כדמיון, המבט בעולם הריאלי, האמיתי, הופך מאוד מדוייק. ומאד וחזק. וזאת מפני שהוא נטול פילטר של רגש פרטי או דיעה פרטית המעכבים אותנו בדרכנו לאמת. האני הפרטי מונע את האדם בדרכו לאמת. דרך להתחמק מהפרטי זה לשחק משחק. נניח לעולם, נתמקד ביוצר. גם המעשה הזה הוא סוג של משחק, נכון (דורש מזיגה של ציות ודמיון). ונקרא את הספר שלו ואת החוקים ונתעסק בו מאד. ואז, נתבונן בעולם וננסה להבין אותו שוב. אם שחקנו טוב, בעיקר אם נהנינו, האני הפרטי שלנו התרחק קצת מעצמו. דרך המרווח הזה נגלית, לפחות בחריץ המנעול, המציאות כמו שהיא.
חוויות חשקניות 