אנרכיה, בכל הקשור למדינות או ביחידים, תמיד מעלה את הכוחות האכזריים ביותר.   אי אפשר לכפור בקיומם של כוחות שמכתיבים דינמיקה בין גבר לאישה. אחרי שמכירים בכוחות האלה, מכבדים, ניתן לקיים מפגש אמיתי ונמשך. ניתן לתמרן. יש אנשים שהדברים האלה נהירים וברורים להם, אבל יש הרבה מבני הדור הזה, שהדברים רחוקים מהם מאוד. 

 

טראמפ ניצח כי הוא אשף של אותם כוחות הצצים במצבי אנרכיה. לכן הוא מרבה לייצר מיני-אנרכיה באמצעות שליטתו בשיח.  המאבק בין הגבר לאישה, יותר מאשר בין הגזעים והלאומים, הוא האכזרי והמתוק ביותר. הוא גם הלא מובן ומסתורי מכולם.  הילארי רודהם קלינטון לא נבחרה, בין היתר, מפני שהיא אישה. ואני אסביר:  מהותה של אישה היא לא הגוף ולא החולשה הפיזית דווקא. מהותה של אישה שאינה מרגישה, וציבור הנשים אינו מרגיש, בעולמנו כשלה. אישה שהולכת ברחוב לא מרגישה בו בנוח כמו גבר. ואם תרגיש בנוח, עד מהרה תזכיר לה המציאות הטבעית שזה אינו המצב. נשים נוטות להיות פחות גסות מגברים, ופחות מצחיקות מגברים, כי הן לא מרגישות נוח. הומור וגסות מתאפשרים לאדם שחש בטחו ונוחות. וזו אחת הסיבות שטראמפ היה די גס ודי מצחיק. הוא מרגיש נוח. הוא משדר ביטחון כיון שהוא מרגיש ביטחון.  יש מעט מאוד נשים שיכולות להרגיש בטחון בעולם באותם סדרי גודל. זו צריכה להיות אישה שבנתה את עצמה כלכלית ומקצועית במו ידיה (רוב הנשים קודמו על ידי בכירים גברים וחשות שהן צריכות להכיר להם תודה). זו צריכה להיות אישה שהיא אשפית בתקשורת, בדיבור, בשליטה בהמונים. ולבסוף, היא צריכה לעמוד בסטנדרטים של צניעות שגבר לא צריך לעמוד בהם. היא צריכה לא להחשב כשרמוטה או זולה. היא גם צריכה להראות די טוב, אבל לא יותר מדי, כדי שלא תתוייג כאובייקט מיני.  בקצרה, חלון ההזדמנויות לאישה הוא צר.

 

 זה לא שאני לא מאמינה שדברים משתנים לטובה – כמובן שכן!  אבל אין ספק שבחירתו של טראמפ מהווה נסיגה מהתקדמות במצב הנשים במאבק המר בין המינים. ולו מפני שבעולם השלישי, זה שמאיים על המערב ושהביא, הלכה למעשה, לעליית טראמפ, לא חלה  התקדמות במעמד האישה. בעולם השלישי האישה היא עדיין מה שהייתה האישה בהיסטוריה של כל העולם:  אחר חלש, מוחלש, אורחת בעולם ולא בעלת בית. 

טראמפ נבחר מפני שהעולם השלישי מצוי בפער גדול מהעולם הראשון מבחינה כלכלית. ומפני שהאיסלאם הרואה עצמו כמושלם, לא יכול לקבל את עצמו כמו שהוא באמת: כושל, עני ובזוי על ידי המערב.  רק כאשר יעבור העולם השלישי תהפוכות גדולות (הדבר ייקח המון המון זמן, אם בכלל) שיאפשרו את עליית מעמד האישה, אפשר יהיה אולי לדבר על נשיאה אישה באמריקה.

להיות אישה זה לחיות בטרגדיה. כמובן, גם אישה וגם גבר הם בני אדם. ולהיות אדם זה בכלל טרגי. אבל החלק הנשי הוא הזוי אף יותר: מביא חיים, אבל חייו אינם חיים.  

 

4 מחשבות על “

  1. את מקרבנת את האישה.
    לא מסכים עם זה בכלל. כגבר אני מרגיש שזה הרבה פעמים הפוך.
    נשים מנצלות גברים בדרכים שלהן. מנצלות חולשות שלהם.
    זה קורה כל הזמן.
    יש נשים רבות שאני מכיר שכל מה שכתבת לא רלוונטי כלל עבורם. הן לא במשחק הזה בכלל.
    יש נשים שנהנות לחשוב ככה.
    ויש נשים שבדיוק ההפך משכתבת.

    אהבתי

    • אנשים משתמשים זה בזה.  אבל המרחב הציבורי כלכלי הוא גברי, כך היה משחר ההיסטוריה בכל החברות האנושיות וכל הנסיבות. זה המרחב שכרוך בכוח פוליטי.   מקרים פרטיים? זו זירה אחרת.

      אין פה האשמה. כוח לא מקבלים, כוח לוקחים. אם נשים לא יכולות לקחת את הכוח כנראה שזה לא אמור, מהותית, להיות אצלן.  סין לא נחלצה מעוני במאה העשרים כי המערב ואמריקה נתנו לה, היא הערימה "ולקחה" את המשרות בעצמה.  

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s