אני
מסתכלת על אנשים כמו סטיב באנון או דונלד טראמפ; איזה חיים יש להם. חייתי בתוך הפוליטיקה האמריקאית כתחליף לחיים
כנראה. הייתי מתה לחיות את החיים שלהם, להיות שיכורה מכוח והצלחה. שונאת את הכישלון שונאת את החולשה שונאת להרגיש שאני נכשלתי, שאני לא מנצחת.  אני לא יודעת
מה לעשות. שונאת להפסיד אבל עדיין, לעתים, בצד
המפסיד. לכן אם לא אאבק זה יהרוס אותי בנשמה שאני אדע תמיד שנכשלתי. לא יודעת מה נכון לעשות. צריך
לעשות הערכה מחדש. 

נאחזתי בדונלד טראמפ כמו נורה שנאחזת בזרם חשמל. זה לא שהכול רע, אבל כשאני מסתכלת
על החיים של דונלד טראמפ או בוב דילן….פאק, איזה חיים יש להם. בעיקר טראמפ. איזה
פאקינג חיים הבנאדם. לא רוצה להרגיש שנאה
אבל זה קורה. הרגשתי אושר כל כך גדול כשהוא נבחר. הייתי מתה להרגיש כוח ולהשתכר מכוח, להיות ככה. איזו נשמה. זו הבעיה בקנאה, היא מובילה את האדם לשנאה. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s