* יש משהו עצוב שמלווה קריאה בהסטוריה. אני לומדת עכשיו על המאה האמריקנית, המאה ה-20 (אבל זה נכון באותה מידה לתחושת הקריאה על הסטוריה של אירופה ברנסאנס); התחושה שלאור כל התפניות וההתרחשויות, הקרבות הנצחונות וההפסדים, והאינטרסים השונים,  אין משמעות של ממש לכל זה. ההיסטוריה לא מלמדת לקחים, אילמת. לפעמים, באופן מקומי, מתרחשים מאורעות שליליים מאוד או חיוביים מאוד שגורמים לתוצרי לוואי של כוונה. אבל, לרוב, התחושה היא ריק. אינטרסים פוגשים אינטרסים שפוגשים עוד אינטרסים. זה לא קל, הסטוריה היא דבר לא קל במובן הזה. קבוצות חלשות על פי רוב ממשיכות להיות חלשות. קבוצות חזקות מתחזקות. ואני נזכרת בדבריו של יובל נוח הררי מ"קצור תולדות האנושות" מתאמתים. הכוח והחולשה נדמים כמעט אקראיים, ניתנים לפה או לפה. גורל אכזר מכה שוב ושוב קבוצות מסויימות, נותן את הבכורה לקבוצות אחרות. אם מביטים באנושות דרך ראי ההיסטוריה אי אפשר שלא לשאול: מה משמעות לכל זה?

ההיסטוריה מובילה את המחשבה שלי למקום פוסט מודרני. ובצדק. אני לא יודעת איך לבטא את זה, אבל, מתחזקת בי הבנה שהאמת מצויה מעבר למונחים. ואם נרצה, בשפה הסטורית, מעבר למאורעות.  אם כך, הדרך להגיע להשגה כלשהי של האמת היא לערבל את המושגים ואת המוארעות. להכניס בהן אי סדר. מה הלאה? לאפס את הכל ולהתבונן מחדש. איך מאפסים? הולכים לכיוון הנגדי במידה שקולה.  אז יופיעו קווי המתאר של הסדר האמתי, שנמצא בשורשי התופעות. זו תחושה, נכון, וזה לא ממש נשמע הגיוני. אבל זו התחושה שלי. 


* עם הזמן אני חשה פחות עניין. פחות תשוקה? כנראה השחיקה. לא חשבתי על זה, אולי כי מעולם לא באמת הייתה לי פרספקטיבה.  כח הנעורים הוא לא משהו שנשאר כל הזמן. היצרים, ההורמונים, האטרף.  זה לאט לאט נמוג.  כח החיים, ההבלחה הזו. היא לא תמיד תשאר. מפחיד, מפחיד נורא.  אבל זו האמת. אין לי כח לקרוא יותר, לא קראתי ספר הרבה זמן. דברים מתחילים להיות מובנים גם בלי שאברר אותם. אני עייפה. מרוצה? אולי. על פי רוב. בעיקר עייפה. 

 

7 מחשבות על “

  1. ההיסטוריה היא סיפור שאנחנו יוצרים לעצמנו כדי לפלס לנו דרך בתוך בליל של ארועים. באותה מידה יכולנו לבחור ב’תמונות’ היסטוריות אחרות, ולספר סיפור אחר. ודווקא בסוף את אומרת שדברים מתחילים להיות מובנים גם בלי שאברר אותם. התבגרות אולי, למה לקרוא לזה שחיקה. 

    אהבתי

  2. ציטוט מישעיהו ליבוביץ:
     ההיסטוריון הגדול אדוורד גיבּוֹן אמר על ההיסטוריה האנושית שכולה אינה אלא תולדות הפשעים, הטירופים והאסונות של המין האנושי. גיבון אמר את האמת, אבל לא אמר את כל האמת. אמנם ההיסטוריה היא תולדות הפשעים, הטירופים והאסונות, אבל היא גם תולדות מאבקי האדם נגד הפשעים, נגד הטירופים ונגד האסונות, והעובדה שמאבק זה קיים בכל הדורות ובכל החברות האנושיות הוא-הוא המשַווה משמעות ערכית להיסטוריה האנושית.

    אהבתי

      • באתי לומר שזה באמת מצער, מצער זה אנדרסטייטמנט. דרך החשיבה של הפוסט מאד מוכרת לי, טריגרית. אבל התגובה של הבחור עם הציטוט של ליבוביץ’ ממש עודדה אותי עכשיו.

        אהבתי

      • זה ציטוט של ההסטוריון אדוארד גיבון. לייבוביץ’ פשוט הביא את דבריו (המעודדים והשנונים יש לומר).

        אהבתי

      • אז למה להזכיר בכלל את ישעיהו ליבוביץ’ בכל העניין. למה לציין ציטוט של ישעיהו ליבוביץ’ מצטט מישהו אחר ולא את הציטוט באופן ישיר. בכל מקרה את צודקת, אבל ההתייחסות שלי נכונה לתגובה הנ"ל אני חושב.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s