מלכות

 

כשכמה טיפות גשם הרטיבו את מעילו של הנשיא ה-45 של ארצות הברית, הרגשתי את הלב שלי נפתח.  בכל גופי זרמו נהרות התרגשות בלתי מובנת.  התבוננתי בהשבעה של דונלד טראמפ וחשבתי בלב, סדק של צער מפלח אותי, אני לא אזכה להיות מלכה או נשיאה. לעולם לא אזכה להיות מנהלת מלון שמעסיקה אלפי עובדים. לעולם לא אוכל להסתכל על עסק ענקי, מפעל שבנית מאפס, ולומר, במסיבת הרבעון : "זה – שלי". דרך מצלמת הטלוויזיה הסתכלתי על האנשים שמלאו את שדרות פנסילבניה, וידעתי. אין ספק, לפחות בלבי, להיות נשיאה זה אחד משיאי האנושי. אולי הגדול מכולם. מיעוט זעיר יידע אותו. אותו מיעוט שמילא את הכיסאות לימינו של הנשיא הנבחר, נשיאים קודמים, הביטו ביורשם עולה על כסא השלטון. הם הביטו בו בעיניים מיוחדות, נושאים מבטים שרק נשיאים  מבינים. 

 

כשהייתי ילדה הערצתי – מבלי לדעת למה – את המלכה אליזבת' הראשונה. אספתי תמונות משוערות, גזרי מאמרים ויצירות שהתייחסו אליה. אהבתי אותה כמו שרק ילדה בת 9 יודעת. אהבתי את שערה האדמוני והמלכותי, את שמלותיה ואת מבטה החמור והעוצמתי.  אף אחד מסביבי לא הבין. בשעה שחברותיי אספו פוסטרים של בברלי הילס (גם כאלה היו לי בחדר), נשאתי את עיני לכוכבים והתפללתי שהיא תבוא לבקר אותי. גרתי בעיירה קטנה ועלובה במרכז הארץ ובכיתי מרוב אהבה למלכה הגדולה ביותר שהייתה לאנגליה, מהגדולות בהסטוריה. המלכה הבתולה, האדמונית, המבריקה, החזקה. אתמול הבטתי בשיערו הכתמתם של דונלד טראמפ וידעתי מה שרבים מרגישים ולא רוצים לומר:  ריח של משיחות עולה באפי. מי בכלל יודע למה ריחות מעוררים בנו רגשות בכזאת קלות ועוצמה? ואין פה כדי לומר אמירה מטופשת שלא נרמזת אפילו לא בלחישה. לא, דונלד טראמפ הוא לא המשיח.

 

אבל רוחות השנוי הביאו לנו אדם מיוחד מדי בכדי להכתיר אותו רק כפוליטיקאי משונה, תחמן בלתי נלאה, גזען או אדיוט שרצה לשחק בפוליטיקה. פה יש תופעה אחרת. ומי שלא רואה אותה גם לא ראה את עלייתו. אני רואה, ומי שרוצה – שישמע.  דונלד טראמפ הוא הקליפה שלפני הפרי, אם נרצה, לפני הדבר האמתי. זה לא דווקא מבשר טובות, כפי שהוא עצמו הכריז בנאום ההשבעה שלו. האפוקליפסה בלבו היא עכשיו נחלת העולם כולו. כולנו חלק מהאפוקליפסה שמלווה את עליית המשיחות, את חזרתה לזירת ההסטוריה. עכשיו אנחנו יודעים (קצת, קצת) איך זה מרגיש שנשיא אדמוני עולה ומכריז: "זה – שלי". נותר לראות איך תעתר ההסטוריה. 

 

 

 

         

 

6 מחשבות על “מלכות

  1. לא מסכים איתך בכלל נכון שההשג הזה מרשים, אבל מדובר באינטרסנט גזען שלא ברור כמה הקדנציה שלו תחזיק בכלל, אם לא ידיחו אותו.  כמו שאמרת נחיה ונראה

    אהבתי

    • הוא אדם בעייתי מבחינה אישיותית, אני לחלוטין מסכימה. אבל הוא כן אדם שלומד מטעויות, ולא נראה לי שהוא גזען כלל. למען האמת, הוא גם לא כל כך ימני, אלא יותר קרוב להגדרה indipendent. ימים יגידו מה יהיה 

      אהבתי

  2. האם זוהי הערצה לכוח אבסולוטי, למלוכנות, לשלטון רודני (רצוי נאור, אבל מי יודע?) בגיל 9 זה מובן. שאלוהים יברך את אמריקה וגם אותנו. ונקווה שהאיש עם השיער לא יחרפן את העולם כולו. 

    אהבתי

    • את יודעת? מישהו שמרגיש צורך לשבח את עצמו כל הזמן דווקא לא משדר כוח אבסולוטי. אלא להפך, חוסר בטחון קל. העניין הזה לא חומק מתומכיו.  ולכן הם מתחברים אליו, והוא חש חיבור ל-"נשכחים וללא מחוברים".

       אני לא מעריצה אותו, אבל כן חושבת שחסר במערב מנהיג. האם הוא יצמח להיות המנהיג שאמריקה צריכה? מקווה שכן 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s