עצוב לי על מה שהעולם נהיה, על מה שאני נהייתי.  לחיות בעולם הזה, להתקדם בתוך החיים… המאבק. לא רק על הפרנסה או הבריאות, אלא בכלל. הילדות היא כבר כמעט כמו חלום רחוק. טוב שלא ידעתי אז מה שאני יודעת עכשיו. הכל אכזרי פי כמה ממה שאי פעם יכולתי לשער.  אני חווה את העולם באכזריותו, חושף שניים לבנות של נבלה. השיניים של האיש הזה, של כל האנשים המצליחים, האנשים עם האגו. ההסטוריה נכתבת על ידי המנצחים. כל הזמן מהללים את אלוהים, "מה רבו נפלאותיך השם", ואני מרגישה זעם עצום. פשוט כעס חולני על הבורא, על העולם הזה. לא, זה לא הריאליטי של דונלד, זה הריאליטי של אלוהים. מי שיושב וצוחק עם הפופקורן, זה מי שצחק משחר ההסטוריה, וכל מה שנפרש לפנינו הוא הצחוק שלו. מר אלוהים, אנחנו כאן כדי לשעשע אותך?

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s