באופן כללי, ניתן לומר בזהירות, אני פחות אוהבת להיות אישה. אילו הייתה לי בחירה, סיכוי של קצת מעל 50% שהייתי רוצה לבוא לעולם דווקא גבר. אני אישה, אין לי בעיה בזהות הזו, אני פשוט לא אישה מאוד נשית בתחומי העניין שלי ומבחינה נשמתית. אני מרגישה שלהיות גבר תובעני יותר מלהיות אישה אבל התמורה גם שווה יותר. זה כמו לשחק פוקר ולהמר על יותר, אבל לשחק עם ה-high rolers. אם כבר חיים, עדיף ככה.
אבל מבחינה מינית עדיף להיות אישה. כאן בתחום הזה, הסיכון וגם התמורה גבוהים יותר. הרבה נשים לא נהנות כמו שצריך מהמיניות שלהן מכל מיני סיבות. יש הרבה נשים שגם לא אוהבות את החיצוניות שלהן ומתקשות לחבר אותה עם ההנאה מהמיניות. זה מסובך, המיניות הנשית היא עניין עדין ומסובך יותר. אבל הכוח המיני של האישה הוא מאוד מאוד גבוה לאלו שמבינות את זה. גברים שולטים עדיין ברוב תחומי העולם וזה מצער מאוד. בתחום המיני הם כביכול שולטים אבל בעצם הם נשלטים. הם צריכים אותנו יותר משאנחנו צריכות אותם. מבחינה מינית נשים הן עליונות על גברים באופן כל כך משמעותי שזה כמעט מביך. לכן אני חושבת שבמהות נשים הן יותר מיניות מגברים, וגברים יודעים את זה ומתקשים להתמודד עם העליונות הזו. לכן האלימות הגברית מתבטאת במובהק במישור הזה דווקא. תחומים אחרים בהם גברים שולטים או משליטים עליונות על נשים, כמו עמדות בשוק התעסוקה וכן הלאה, נובעים מסיבות אחרות. הם מאוד מצערים בעיני ודורשים מאבק ממושך אבל רציתי להדגיש דווקא את נושא המיניות.
פעם כתבתי משהו על ספרות נשים ומישהו אמר לי שצריך להתייחס לזה כמו ספרות מיעוטים. אני לא חושבת שזה כך. מיעוט היא קבוצה אנושית בתוך קבוצה אחרת המהווה מערכת חברתית שלמה, שמקורה במדינה או תרבות או שפה או דת מתחרות. מיעוט הוא קבוצה שניתן להגדיר אותה ולהבחין (מלשון אבחנה והפרדה). נשים הן לא מיעוט כי הן בכל מקום. והבעיה שלהן מורכבת כמעט רק מסיבה אחת – המיניות. המין יוצר מצב פרדוקסלי שבו רוב תחומי החברה מאכלסים נשים החלשות מגברים וכפופות ברמה מסויימת למרותם, אך בנושא מאוד מאוד מרכזי ועמוק בנשמת האדם, המין, הנשים דווקא גוברות וחזקות בהרבה מהגברים. זה יוצר את המורכבות העצומה והפרדוקסליות ביחסים בין המינים. זה גם מה שאומר שבמהות, להתבונן ביחס בין גברים לנשים כיחס תחרותי זו טעות. להתבונן ביחס בין נשים לגברים כיחס מקנא או מתחרה זו דווקא טעות. המצב מורכב ומעניין הרבה יותר.
נקח אדם שיש לו דוקטורט בפיזיקת חלקיקים, ונשים את האדם הזה לעבוד בבית מלון. במלון תפקידו בפרופיל נמוך יחסית והוא נשמע למרותם של מנהלים בדרגים שונים. נניח שבעולם התיאורטי הזה המנהלים שלו, בכל ערב, חייבים לעשות בוחן בפיסיקה. למעשה הם משתוקקים להיבחן בפיסיקה. ככל שיצליחו להתקדם בנושא זה כך יצליחו גם בעולם המלונאות. מה זה יגרום לעובד הזה? הוא יהיה מאוד מבוקש, כי יש לו ידע סופר מתקדם שהמנהלים ותתי המנהלים לא יכולים בלעדיו. בערב, לפני הבוחן, הנבחנים יראו בו, ובחבריו הדוקטורים בפיסיקה שנמצאים במלון, את הגשר בינם לבין האושר – הצלחה בבוחן. אבל במהלך היום? במהלך היום הם יהיו עובדים פשוטים, שלא מתקדמים אף פעם, ומביטים בנבחנים שרק לפני רגע התחננו לתשומת לב, אומרים מה ואיך לעשות. ונניח שנושא הבחנים בפיסיקה הוא נושא קצת סמוי, כי המנהלים לא אוהבים לחשוב על עצמם כחלשים, ואף אחד לא אוהב לדבר על זה יותר מדי. מה נקבל? אשליה של שליטה. האישה היא האדם הזה עם הדוקטורט בפיסיקה שכולם צריכים. יש לה כוח אדיר, היא נהנית ממה שיש לה, אבל הכוח הזה לא מתרגם באופן "גלוי". זה יוצר בלבול מסויים. בעולמנו, כוח הוא משהו שניתן להשתמש בו. אבל האישה לא באמת יכולה להשתמש בזה באופן שיעלה אותה בדרגות המלונאות. זה העולם אליו הושלכה. וזה פרדוקס. הקיום הנשי הוא פרדוקסלי. מרגע שאישה נעשית אישה היא מקבלת גוף מדהים, תובנות מיוחדות ורגישויות. אבל כל אלו, היא לומדת במהירה, אינם כלים להתקדמות פשוטה בעולם. מובן שהיא יכולה להשתמש בזה, אנשים משתמשים במי שהם כדי להתקדם בעולם, אבל זה צריך להעשות בצורה מתוחכמת, נחשית. לא בצורה ישירה ופשוטה.
המיניות הגברית היא פשוטה יחסית ומקבילה לשאר המישורים והתחומים השונים בהם הגברים מתקדמים. כמובן שזו הכללה. אבל אם ננגיד את המיניות הנשית והגברית, אין מנוס מכך שהמיניות הגברית פשוטה פשוט מפני שהיא גלויה, מוגדרת, עם התחלה אמצע וסוף. כמו תהליך. המיניות הנשית היא לא תהליכית. אבל היא חזקה לאין ערוך.
חוויות חשקניות 