לרגל יום האישה כתבתי פוסט 
מבאס ובו קטרתי שבעסה להיות אישה. מזל שלא פרסמתי את זה!
מה שכן, רציתי לכתוב קצת על הנשיות שלי ואיך היא, על פי מה שאני רואה, עומדת ביחס לנורמה הנשית. אני מדברת על רוב הבנות בישראל ולא כל מיני דוגמאות יוצאות דופן. אז רוב הבנות מעדיפות שהגבר ייזום ויתחיל איתן. ורוב הבנות (עם או בלי קשר) על פי רוב קצת פחות נהנות מסקס מבנים. אני מבססת את האמירה השניה על פי מלא מחקרים שהתפרסמו בנושא, ומדובר על נשים הטרוסקסואליות, כלומר כאלו שיוצאות עם בני המין השני.
אני לא יודעת אם יש או אין קשר, אצלי שתי הקביעות האלו אף פעם לא התקיימו. אני נוטה לחשוב שיש איזו קורלציה. למה בעצם בנות פחות אוהבות להתחיל עם בנים? על זה אני לא יודעת לענות. אבל למה אני כן אהבתי 'לצוד' ? כי זה היה כמו משחק בשבילי, וגם אם הפסדתי ונפגעתי (אלוהים כמה שנפגעתי!) במקרה שזה לא יצא, לעולם לא הייתי מוותרת על המשחק. מה זה נתן לי? חופש. תחושה של בחירה ושליטה על האינטראקציה האישית בחיי. זה גם מיקד ואפשר לי להשקיע בחיצוניות והנשיות שלי ממקום 'הגיוני', כי אחרת לא מצאתי בזה עניין. למה להשקיע ולהראות כוסית אם אין מי שמביט בי ולמבטו יש משמעות עבורי? ברגע שידעתי שיש בחור מסויים אותו אני רוצה להשיג, ואותו אני צדה, הכל נכנס למקום פונקציונאלי מדוייק. אחוזי ההצלחה שלי היו מאוד גבוהים כי השתמשתי, מחד, בכל הרגישויות שלי כבת, מצד שני בררתי ולמדתי את האובייקט היטב, ולבסוף ידעתי להתנהג בצורה נשית ונעימה. אלמנט ההפתעה קסם לרוב, בחורים נהנו. זה עבד גם כי אני נראית טוב יחסית, וגם כי זו באמת אני. אילו הייתי מנסה להיות מי שאני לא, בשלב מאוד מוקדם, כשנחלתי כישלון זה או אחר, הייתי מתרסקת ומפסיקה. בגלל שזה באמת הטבע שלי, המשכתי והשתכללתי. עד שהייתי קלילה ונעימה כמו מנגינה קיצית, והמאמץ לא הורגש מבחוץ. כשאדם מגיע לרמת מיומנות מסויימת, נעלמים תפרי המאמץ (זה נכון גם לזימרה, נגינה, ספורט, הנחייה ועוד מיומנויות). הוא מתאחד עם הרצון שלו. ואני רציתי במשחק.
לגבי החלק השני, זה היה המשך טבעי של הראשון. אמנם קרה לי, כמו כל אדם, שהתפשרתי על בחור שיצאתי עמו. אבל לא התפשרתי על מי שלא נמשכתי אליו והגעתי אתו לשלב האינטימי. יכולתי לצאת עם בחור במידה של 'פשרה', אולי מישהו שניסה לצוד אותי, זמן מה, אבל הוא לא היה מגיע איתי למקומות המעניינים. כך יצא שהגעתי לזירה המינית עם בחור שמצא חן בעיני, גם מבחינת משיכה, שרצה בי ואני בו. מאחר שכבר בתחילת ההיכרות לקחתי לי את החירות להפגין את רצוני, היכולת להשתחרר ולהיות בחופש, המפתח להנאה ממיניות האדם, היתה שם. כבר החצנתי את היכולת שלי ליזום ולהשיג, מובן שהצלחתי להחצין ולא להתבייש ברצון שלי בהנאה בתחום הכי חשוב. נשים רבות, בעיקר צעירות, עדיין לא מסוגלות להשתחרר ולבקש לעצמן את החירות הזו. לכן יש כל כך הרבה רשימות המופנות לבחור: "איך תענג אותה" וכו. כי הנחת היסוד היא שהגבר אמור להצליח לענג את האישה. אבל אישה שבאמת יודעת להנות, ומבינה את המיניות של עצמה, לא תצפה שמישהו אחר יהיה אחראי על הדבר הכי יקר לה. ראשית היא תדאג, כפי שציינתי, להיות רק עם מישהו שבאמת מושך אותה. שנית, היא תדע לקחת לה את מה שהיא רוצה בתחום. אף אחד לא יהיה אחראי על הדבר הכי יקר לי, פשוט כי הוא באמת יקר לי.
אממנם זה סטריאוטיפי, אבל כמו שיש בנות שחשוב להן הסדר והנקיון בבית במידה שהן לא מוכנות שלגבר תהיה החלטה בנושא הזה (בסוף הן גם הכי מקטרות על כך!), יש בנות שלהנות עם מישהו חשוב להן במידה שהן לא מוכנות להפקיע את זה לידיים שלו בלבד. כמובן שזו פונקציה של שניהם, אבל זה בדיוק העניין: המיניות הגברית פשוטה ודלילה יותר מזו של האישה. הם אינם שווים מהבחינה המינית, ולכן האישה צריכה לדעת ולהפנים את המיניות שלה בעצמה כדי למצות את מלוא הפוטנציאל בתחום. והפוטנציאל אדיר.
חלק מלהיות פמניסטית זו היכולת היכולת להחזיק חירות. בעיני הדבר הכי חשוב בחיים זה היכולת להגיע לעמדות השפעה וכוח, להרוויח טוב, להיות עצמאית ו/או בעלת נכסים משלך. להיות בעלת עמדה פוליטית, בעלת שם, כזו שאנשים במקצוע שלך רוכשים לך כבוד וכן הלאה. אבל, אין ספק שגם התחום הסמוי מן העין, המיניות, חשובה.
אחתום במשפט היפה, המדוייק, של אוסקר וויילד: "הכל בחיים הוא בעצם על סקס חוץ מסקס. סקס הוא בעצם על כוח".
חוויות חשקניות 