הבנה ליום האישה

 

כתבתי טקסט פוסט פוסט עלק פמניסטי, אבל עדיף שאתמצת:  לא סובלת להיות אישה.  כלומר, בהפוך על הפוך,  סובלת להיות אישה מוציא לשון אני לא טרסנג'נר שמחכה להתנתח בתאילנד חחח, מקבלת את הנשיות שלי. רק לא סובלת אותה. לא אהבתי להיות כוסית בת עשרים, שהפכה לאישה מושכת/אסתטית/ כוסית וואטאבר בתחילת שנות השלושים.  לא אוהבת שופינג, נעליים או תינוקות. לא בא לי לדחוף עגלות, ולא מעניין אותי להכיל רגשות.  מה שאני אוהבת זה כוח,  אסטרטגיה ואופני השפעה על מערכות. וזה די קשה להשיג אם את אישה.  אפשרי, אבל פחות.  לכן אני לא קוראת כל מיני סטטיסטיקות ליום האישה, זה לא מדרבן אותי, סתם מבאס ומרפה את ידיי.  תקופתנו משופעת ביצורים עם סימני שאלה לגבי מיניותם. איכשהו סימני השאלה האלו אמורים להצטרף לסימן קריאה.  אני מעדיפה לשמור אותם בתוכי, סימני השאלה והקריאה כאחד.  יש לי מוח יותר נשי-גברי מאשר מוח נשי.  להיות גבר אומר להיות חופשי, לטוב ולרע (רק התשוקה המינית משעבדת אותו יותר מהאישה שאתו). ואין ספק שהעולם יותר דיפולי עבור גברים, יותר אכזרי ותחרותי. אבל גם יותר משתלם אם מצליחים. או הכל או כלום. נשים זה לחיות באמצע.  

 

עם כל זה, ישנן בדורנו נשים מהממות ומקסימות ומזל של כולנו שיש אותן סבבי  מקווה ששפע היצירה ילך ויתעצם דרך שני המינים, מדע אמנות מוסיקה אדריכלות כלכלה פוליטיקה וכן הלאה.  כלל אחד שכדאי לזכור תמיד: כוח לא מקבלים – כוח לוקחים.  אם לנשים, מדעניות, נשות צבא, טכנולוגיה וכו, תהיה גישה עקבית לאמצעי כוח ועמדות בזירה הציבורית, מצב העניינים ישתנה. צדקה זה פתח לרחמים. אם הכוח ניתן בצדקה, מי שנתן אותו  זוכר ויתעורר בשלב מסויים לתבעו חזרה. רק כוח שנלקח, לא ניתן, הוא תקף. 

 

קריצה

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s