משהו מעניין; כשאני קוראת הוגים אתאיסטים, לדוגמא את דייויד יום או ריצ'ארד דוקינס או ריצ'ארד פיינמן (ירום הודו), אני לא מרגישה שפוררו את מערכות האמונה שלי. להיפך, אני מרגישה שעזרו לי לברר עם עצמי עניינים שאולי נדחקו לפינה. בגלל היכולת השכלית הגבוהה שלהם, שכלי המוגבל מתלפף על שלהם כמו איזו יבלית בענף של פרח נדיר, מצליח להציץ למרחקים.  האנשים שהזכרתי חווים את העולם בחזקה במרחב השכלי אנליטי. ואולי, אף, לכודים בו. איך אפשר להאשים אותם? הם גאונים, וזו אחת מההשלכות של גאונות: אובססיה, וחציית גבולות לאורכה. אדם שהוא מוסיקאי מחונן רואה את העולם דרך הצלילים וההרמוניות ונע בהן אל תגליות חדשות. הצייר דרך הצבעים והיחסים הצורניים או המרחביים, והמדען דרך היחסים הסיבתיים  בעולם החומרי. אם הוא פיסיקאי, ידע לתרגם אותם במאורגן בכלים מתמטיים או יפתח את הכלים בעצמו. טוב ויפה, זה לא העולם.  גם הם יודעים, אבל השפה והלך המחשבה שלהם עדיין מדעי. ולכן, את ההתנגדות הפנימית שהם חווים, ינסחו בכלים הנגישים להם. כלומר, יתרגמו את המרי שלהם לאובססיה המדעית בה מחשבתם המזהירה נתונה, למאבק נגד ה"מרי" הזה בדיוק. יש בדוקינס נקודה שמבהירה לו מה סוד הקסם/משיכה/אחיזת עיניים בדת, אחרת לא הייתה נוגעת לו כלל. והוא פשוט כותב לעצמו, בערך כל שנה, איך לסלק את הנקודה הזו. כדאי לקרוא בענווה, אפילו שהוא קצת טרחן לעתים, אפשר ללמוד לא מעט.  מה אפשר ללמוד? לא החלקים המתנשאים האנושיים או הדוגמטיים מדי שלו, זה לא מעניין. כמו שציינתי לא פעם, מקור העונג והאושר של האמונה איננו הדת. דת היא מערכת אנושית שנבנתה סביב. ככל שניטיב להבין את המערכת הזו, לחיוב ולשלילה, נתקרב למה שהיא סובבת. 

 

 

– נכתב בעקבות צפייה מהנה (בשני הצדדים) בשיחה בין הרב ג'ונתן זקס, לפרופ' ריצ'ארד דוקינס. שניהם לבשו אותה עניבה, מעניין מה זה אומר? 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s