אוף, למה אני לא יכולה להיות כנה? אפילו בבלוג שלי.  כנות משום מה מתפרש אצלי כבקשה לרחמים. למה אני לא יכולה להיות כנה בקטע שלא מרחמים ?  אני שונאת את התחושה שמישהו עשוי לרחם עלי או לחשוב עלי שאני חלשה/ מסכנה. וזו בעיה כי זה כן חלק מהדיאלוג הפנימי שלי עם עצמי. יש לי איזו אובססיה עם רחמים וחולשה, רק לא ברור לי לאיזה כיוון היא מופנית. האם אני רוצה לרחם על אנשים? אני רוצה שירחמו קצת עלי? אני שונאת את המחשבה הזו ? יש לי קטע שגם אם אני מרגישה  ממש שנעשה לי עוול אני לא מסוגלת להחצין את זה, כי זה גורם לי לבוז לעצמי. אני חושבת שזה כי כבוד הוא הרגש הכי מנחם בעיני, בסופו של דבר. אם אדם מכבד אותי ממש, זה הרבה יותר תורם לי מאמפטיה. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s