* השירה מפילה עלי פחד נורא; מעניין למה. נזכרתי שנתן זך כתב: כשבדידות אינה פחד, נולדת שירה. ומה על הפחד? מי יעשה לו מקום?  הבדידות היא פחד. כן, היא פחד נורא. והשירה היא סוג של בדידות. הכתיבה, היצירה, זקוקה לקרום. אהבתי אש ונשרפתי. איך התחושה?  לפעמים הסבל הכי גדול מוליד צחוק משוגע. לא יכולה, פוחדת. השירה מפילה עלי פחד נורא. נשים משתגעות, גברים מתאבדים. אנשים לקוחים סיכונים מטורפים. ובשביל מה?

לאחרונה התחלתי להבין שאי אפשר לתת לזה ללכת סתם כך. קרובת משפחה התנדבה ללמד אותי גיטרה. אני זקוקה למנגינה שתציל אותי. המילים יבואו אחר איתה. אני זוכרת איך החוד של הכתיבה מתחדד לו בלילות מאוחר, כמו הנול שהתאימו פעם לתפירה, spinning wheel, זו שהמכשפה השתמשה ביפיפיה הנרדמת, לדקור את אורורה הנסיכה. ככה זה לכתוב, הגלגל מסתובב עד שאת כבר מכונה. הכתיבה הטובה אינה אישית, וכאילו אינה אנושית. היא עניין טכני, מיומנות, חדות. היא ויתור על עצמך. היא ויתור על חלקים שלמים בעצמך. הפקעתם, הקרבתם. ובשביל מה?

קשה לי בויתור הזה מאוד ולכן… רק מי שלא יכול אחרת, נשאר.  וגם הלב שלי נשבר. וכשהלב נשבר, אצלי, הוא נשבר נשבר. אולי בחרתי להתאהב בו כדי לא להמשיך בכתיבה? אולי. אולי רציתי לחיות במקום. אולי לא רציתי לחיות כלל. הכל הפיל עלי פחד נורא.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s