ערגה

 

עברתי קרוב לשבוע הספר. פתאום, ערגתי לאינטלקטואלים. לאנשי הסוודר 🙂  נזכרתי שברחתי מאלו אז, בגיל 26. הרגשתי שאנשים לכודים בעצמם ומנותקים, מה שנכון גם פוליטית, ולהיות אינטלקטואלית היה גוזל את החירות שלי.  חפשתי דרך להפסיק, ו"להגר", אז התחברתי לרב ולכל מיני תכנים כאלה, יהדות, מסורת (כמו חלק מהמשפחה שלי), והם דחקו את האינטלקטואלית לחדר קטן. היא נשארה שם, לפעמים אני פותחת את הדלת והיא מתבוננת בי, בעיני כלבלב. אני ממהרת לסגור את הדלת ולהמשיך בחיי. 

 

זיהיתי את מצב האינטלקטואלית בצורה סוציולוגית. כביכול. אז רובם אשכנזים חילונים שאוהבים חורף. אז מה? וכן, כמו בכל קבוצה גם קבוצת האינטלקטואלים עונה על מנגנוני כוח פשוטים (נשים – יפות וצעירות, גברים – חזקים ובעלי מעמד מוקפים בנשים, היתר משרתים את קבוצת העליונים). ברגע הזה נשבר חלק מהקסם. כאילו מה, זה שמישהו קורא ספרים לא אומר שהוא לא קוף שעבר אבולוציה.   

 

כשהתחברתי למילייה של אלו שנוסעים לאומן ומסורתיים, וכן רוב ספרדים (לא רק), הרי גם שם משחקים מנגנוני כוח. הם קצת אחרים מקבוצת האינטלקטואלים, אבל מנגנוני הכוח חזקים וברורים לכל. למה שם זה לא זעזע אותי כל כך?  אני חושבת שמלכתחילה לא האמנתי להם כמו שהאמנתי לקבוצת המקור. קשה לי להודות בפני עצמי שפעם הייתי אינטלקטואלית.  אף פעם לא באמת, אבל עם רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץ. האמת שככה נוח לי בכללי, אני לא אוהבת להיות בכל כולי בתוך קבוצה או תחום אנושי. אני מרגישה שזה מאיים על החירות שלי, החירות להיות לא מוגדרת או החירות לא להבין, או החירות לעמוד במרחק. 

 

מה יש באינטלקטואלים שגורם לכל כך הרבה שנאה (ושנאה עצמית) ולכך כך הרבה מילים? אלו אנשים שכותבים הרבה, אז אולי יש סיבה. חושבת שהם אמיצים, אחרי הכל. חושבת שהם קבוצת מיעוט והם תמיד ידעו את זה. גם כשפוליטית ידם הייתה על העליונה. הם ידעו שהם על זמן שאול.  חושבת שיש בהם הרבה טוב שאני היום מוקירה. דווקא כשהם כבר לא לגמרי בעמדות הכוח בחברה.  יש בהם הגינות, יכולת לימוד, סקרנות רבה. יש בהם אסתטיקה זרה למרחב האזורי. יש בהם הרבה חיפוש וצורך להבין את העולם. והם מטילים ספק, הרבה הרבה ספק. לכן הם נאחזים בעצמם, אני חושבת. האינטלקטואלים חיים לפי דקארט: "אני חושב משמע אני קיים", אבל אלו של זמננו חיין פשוט לפי: " אני – משמע אני קיים". כלומר הם קצצו את הקביעה הדקרטית והשאירו פשוט את האני.  החושב וכל זה קצת פחות משנה. הם מאמינים בעצמם, אבל לא כמו שאנחנו מפרשים. פשוט כל מה שיש להם זה הם.  אני כבר לא שונאת את האינטלקטואלים התל אביביים.  וזה טוב 🙂

 

 

 

     
    

 

2 מחשבות על “ערגה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s