לומדת עם הרב את ליקוטי מוהר"ן של רבי נחמן, עכשיו בפרק י"ט. הפרק עוסק בקשר בין הדיבור והאותיות לקדושה. הוא גם עוסק בקשר בין נתינת משקל (לרצון, דרך השימוש באותיות), לבין היכולת להיפגש פנים מול פנים. עם מי? קודם עם בני אדם. אחר כך, אולי, מי שברא אותם.
מילים גדולות, אבל זו תורה, כמו כל מה שרב נחמן כתב, קלה כאויר. והיא מתפשטת כמו אש. אני לא יודעת למה מחברים את הרב נחמן לדת דווקא. דת זה טקסים, פולחן, משרות. ואילו יש פה שעשוע, משחק. כשאני לומדת אותו זה כאילו אני שותה משקה עם חלקיקי זהב. והאסוציאציות עם המילים, זה מטורף. לרב נחמן יש כשרון טקסטואלי שלא ראיתי בחיים שלי. בגלוי ובנסתר. אולי הוא בדיוק מותאם לתקופה? אולי זה זה שלא כתב את מה שאמר? אולי יש לו שם קליט? אני לא יודעת. אבל, אם אני לומדת אותו עם הרב, בסיסטמטיות ובחום שמאפיינים אותו, אני באמת מאושרת. עכשיו, עכשיו אני מאושרת.
חוויות חשקניות 