אני באמת לא יודעת מה מביא אותי שוב ושוב לפגישות עם בחורים שאין לי אתם שום קשר, ברחוב בזל בצפון תל אביב. בחורים שלובשים חולצות כפתורים וג'ינס כהה, שרתו ביחידות מובחרות אחרי תואר מדעי/ טכנולוגי בגיל צעיר, ובונים על MBA בעתיד "בשביל הרזומה". האל יודע שזה לא הכסף. אז מה? אני חושבת שזה הצורך להוכיח לעצמי, שלמרות הכל אני יכולה להעמיד פנים ולהשתייך למחנה הזה; האנשים הנורמלים. המצליחים. האנשים הנכונים. כמה בולשיט. אבל גם עם אמנים אין לי כמעט שום דבר במשותף. אלוהים יודע שיצאתי עם כמה יצורים בחיי. לא נראה שיש יותר במשותף מהחבר'ה הראשונים. אני מחכה לאדם שישתף אותי במחשבות שלא עברתי עליהן כבר (מזמן) עם עצמי. לא מתוך אגו, זה באמת ישמח לשמוע משהו אחר. לא בטוחה אם אני סולדת עמוקות מהרעיון להשתייך לאותו "זרם מרכזי", או שמא מעולם לא יצאתי ממנו. והעובדה שאינני מסוגלת להבין דבר כ"כ פשוט, מצביעה על הבעייתיות. יכול להיות שהכל בדייה, שאף אחד לא השאיל לי מאש היצירה הפרומתאית, ואני עתידה להתעורר יום אחד ולהריח את המציאות. ת'אמת? זה לא נשמע כזה נורא. הכל, רק לא עוד מפגשים ברחוב בזל.
אני מקנאה באומנים שלא מפחדים ממה שיאמרו עליהם. ששמים זין. נשים שלא לומדות באוניברסיטה, עובדות בארכיון השואה, מברמנות, ומגדלות כמה רומנים עם גברים שאין אתם שום עתיד. גברים שלא מפחדים לומר, אני אמן. אין לי רכב וגם לא יהיה. אני ישן בגומחות של קירות, וכשהזמנים קשים גם מתחתם.
כי אני צריכה להיות "בסדר", עם כל האוכלוסיות. עם היאפים, ועם השמאלנים ועם הימנים, ועם האבא הרוסי שלי, ועם העורך הספרותי ששלחתי אליו סוף סוף את ההתחלות של הספורים (בלי לפרט, הוא הגיב בחיוב 🙂 , האנשים באוניברסיטה, וכל מי שאפשר. כי אם אני לא "אהיה ממש טובה" עם כולם אני כשלון. ארגיש מאחורי כולם, ולא אוכל עוד להביט לעצמי בפנים, משתקפת במראה במבט מוכר, חצי סמוי. עייפה, עייפה, הכול לבן כל כך נגד שחור העין שלי.
חוויות חשקניות 
תני לי לחסוך לך את התלבטות. הבחורים בארץ דפוקים
אהבתיאהבתי
זה מה שחברה שלי אומרת
אהבתיאהבתי
אמן סלע
אהבתיאהבתי
בכל זאת, יש כמה בנים נורמלים אי שם (בהרי המצות)
אהבתיאהבתי
לא התכוונתי לתגובה שלפני אלא לפוסט שלך
התובנות שלי על בחורים לא רלוונטיות
אהבתיאהבתי
זה יפה מאד שאת יכולה לעשות את האבחנות הדקות האלו על עצמך ולנתח את עצמך. זה משהו שלא כל אחד יכול וזה נפלא לטעמי.
בנוגע לבחורים שהם ’בסדר’ או לא.
תראי זה ממש מעניין מה שאת כותבת. ובכלל כל העניין הזה של ’להיות בסדר עם כולם’. למה זה מעניין, משום שזה משהו שקיים אצלי באופן חד משמעי. גם אני, שומר עם כ ו ל ם יחסים נפלאים ככל האפשר. אמנם לא יצא לי לא לשמור על יחסים טובים עם מישהו, ולכן אני לא יכול לומר לך אם אני אחשיב את עצמי ככישלון או לא. אצלי נניח זה יוצא ממקום מאד ריצוי החברה. של שליטה. לא יודע למען האמת אף פעם לא חשבתי על זה, למה אני כל כך מרצה את כולם? כי חשוב לי שיאהבו אותי. כי חשובה לי דעת החברה. זה רגע מעניין, ולמה?
אהבתיאהבתי
כי אצלך ואצלך זה מגיע ממקומות שונים. כי אני בדיוק האמן שלא אכפת לו לחלוטין מדעת החברה. אני אומר דבר והיפוכו, אבל זה לא, אני אסביר. את מבינה, נניח הלבוש שלי הוא סופר אלגנטי והמראה שלי הוא מאד זר לסביבה היומיומית. ולא אכפת לי מה אנשים חושבים על דרכי, כי אני יודע ללא שום ספק שדרכי היא נכונה. יחד עם זאת, חשוב לי לשמור על יחסים טובים עם האנשים מסביבי כדי לא ליצור אויבים, כדי שתהיה להם דעה טובה עלי. כי נניח בעולם האמנות, הרי דעה על כנר, פסנתרן, ויהי מי- מושפעת מאד ממי הוא הבנאדם הזה בשבילך? לאלו שכמובן מכירים אותו.
אני פשוט חושב שיש הרבה שכבות לעוגה הזו, של ריצוי החברה, ולשאלה למה אנו שומרים על יחסים טובים עם סביבתנו?
אהבתיאהבתי
זה מעניין לראות את זה, שאת נוטה להיות מאד קיצונית כמו שאני מנסה מלהימנע מלהיות ממש כל הזמן. או שחור, או לבן. בשבילך דף לבן עם נקודה שחורה, הוא שחור מוחלט, ובשביל רוב האנשים הוא לבן. האם אני צודק? כי זה מה שמשתמע מדברייך. גם האמנים שאת מדברת עליהם. את אומרת שהם לא מפחדים לומר שאין להם רכב, והם יכולים לישון בגומחות במידת הצורך. למה? אני מבין שכמובן את לוקחת את הקיצוניות כדוגמה..אבל את יודעת, החיים הם באמצע, ניתן לשלב המון דברים. נניח על עצמי- לי יש דעות מאד קיצוניות לגבי המון דברים בחיים, ויחד עם זאת אני בעל דעות מאד הרמוניות ומתונות לגבי דברים אחרים. זה לא צריך להיות קצה אחד או אחר. האמת היא באמצע.זה מאד קשה לחיות ככה..באו שחור, או לבן ומאד לא פייר כלפי עצמך.
אם את תתחתני עם אדם שרק עושה הכל ’לפי הספר’, להתחתן עם קליפה חיצונית ריקה מבפנים, את תגיעי למקום מאד לא מאושר בחייך.
אהבתיאהבתי
היי . נראה שכתבת לי מעין פוסט תגובה. ואני מאמינה שאי אפשר להתרחק מהאופטימיות והאמונה
אהבתיאהבתי
אני חייב להגיד לך שהתגובות שלך מרתיעות אותי.
לא משנה.
שיהיה בהצלחה.
אהבתיאהבתי
אני לא יודע למה אני מודיע לך את זה. אבל אני לא רוצה לקרוא פה יותר. אני מרגיש כאילו שאת לא נותנת יחס מספק לאנשים שמנסים להביע דעה ותגובה.
גם בפוסט שעבר שדנו על עניין אישיות גדולה כמו אובאמה וגם בפוסט הזה, באמת השתדלתי וכתבתי לך תגובה מאד אמיתית, מכסה, מאד..מבפנים. ואני מרגיש כאילו את סתם, לא באמת אכפת לך. את כותבת משהו על אופטימיות ואמונה. ובפוסט האחר התייחסת מ-כ-ל הדברים שאמרתי, לדבר הכי פחות רלוונטי- זה שהתשתמשתי בדוגמה של אובאמה.
לא רוצה תגובות? תחסמי אותן. אבל להתייחס בזלזול לאנשים שמנסים לומר משהו. להגיב לך. אולי לגרום לך לחשוב?
שיהיה לך הרבה בהצלחה. זה לא הקטע שלי.
אהבתיאהבתי
היי. אני לא כ"כ מבינה מה אתה מבקש ממני. כלומר, השיחה איתך מעניינת, תמיד מעוררת מחשבה. אבל נראה שאתה רוצה להביע משהו ש’גדול’ על הפוסט , או מה שחלון התגובות מאפשר.
שיהיה גם לך בהצלחה, וחג שמח
אהבתיאהבתי
המ. זה קטע.
עכשיו הבנתי מה הבעיה.
את לא לא מבינה על מה אני שח. זה מעניין. אני רק יכול להניח שכך זה גם בחיים אצלך? זה לא ענייני בכל אופן.אם היית עושה את זה בכוונה, לא הייתי מקדיש זמן לכתיבת התגובה, אבל בגלל שאת באמת לא מבינה, אני רוצה להסביר לך מה גרם לכתוב את שכתבתי.
תודה רבה על התגובה, אני שמח שהתגובות שלי מעוררות מחשבה.
הבעיה שלי נובעת בצורה בה את מגיבה אל התגובות שלי. אני משקיעה משקעה רבה בכתיבת התגובה, זמן, אנרגיה וכו’, ואני מצפה ממך להגיב באותו האופן, או לפחות באופן הדומה לכך. בפוסט ההוא עם אובאמה בחרת שלא
אהבתיאהבתי
להתייחס ב כ ל ל למה שכתבתי שם, ודיברת על משהו שלא שייך בכלל, והוא אובאמה. זה היה פרט שולי. אבל אמרתי לעצמי שאולי יש לך בעיה עם הנושא, ולכן החלטת להתעלם, ולא להגיב על דברי, והעלמתי עין. אבל כאן זה חזר על עצמו..בשבילי, התגובה ’אני מאמינה שאי אפשר להתרחק מאופטימיות ואמונה’ היא תגובה אבסטרקטית בעליל, מזלזלת בתגובה המקיפה שלי, וסתם גורמת לי לא לרצות להגיב יותר, כי אני מרגיש שאני לא מקבל ממך שום תגובה על מחשבותיי. אמנם אופטימיות ואמונה היא תגובה. אבל אני יחסית למה שכתבתי, אני לא מבין בכלל מאיפה זה בא ואיך זה שייך לדבריי? יש המון אפשרויות וזה סתם כללי, ולכן זה גם פוגע.
אהבתיאהבתי
ומי אמר שתגובות צריכות להיות כלליות, קצרות, וחסרות משמעות בעליל כמו שהן בדר"כ בישראבלוג ובבלוגים ברחבי האינטרנט? מה זה אומר שזה לא משהו גדול על חלון התגובות? מי אמר מה גדול ומה קטן? מי אמר כמה אני צריך להשקיע או כמה לא? ואם אני חושב שאני באמת יכול לגרום לך לחשוב על משהו, אני צריך להגביל את עצמי בגלל שאלפי בלוגרים שמגיבים אחד לשני תגובות חסרות משמעות קצרות וסתם ללא תוכן? בגללם אני צריך להגביל את עצמי באורך התגובה? או באיך אני אכתוב אותה? שיזדיינו כולם בחיי מה אכפת לי. אני רוצה לומר משהו ואני אומר אותו. זה ארוך זה קצר.. למי זה משנה. אז שתהיה תגובה בעלת ארוך של 15 תגובות שרשרת. אם זה מה שנכון לי, זה מה שאני עושה.
אהבתיאהבתי
אני לא מאמין ב’מה שמקובל בחברה’, וכמו שאני בחיים כך גם אני פה. אם אני מאמין במשהו, אני עושה את זה, ושם פס אחד גדול על מה חושבים על כך. זה באמת שלא מעניין אותי. מעניין אותי המשמעות והמילים שאני כותב לך, ואיך את תגיבי אליהם, כי זה מה שאני מכוון אליו. הכתיבה שלך מוצאת חן בעיניי. ואני לא רוצה להפסיק לקרוא. אבל אני שוב חוזר לאותה נקודה, שבה את בעצם מגיבה כך-שאת פוגעת בי- הבא אומר, קצר, אבסטרקטי, חסר הסבר ותוכן. בי זה פוגע.
את מצליחה לראות על מה אני מדבר?
אהבתיאהבתי
לדעתי אתה נעלב ללא צורך.
לא כל אחד רואה בבלוג במה לדיונים מעמיקים, ובדיוק מאותו טעם, לא לכל אחד יש פנאי ועניין לנהל אותם. העובדה שטקסט מסוים מופיע במקום שבו כולם יכולים לקרוא בו היא לא בהכרח הזמנה לדיאלוג.
יש מי שמעוניין לנהל דיאלוג ומוחמא מתגובות ארוכות, יש מי שלא. אני לא חושבת שההתעלמות מהתגובה שלך היא התעלמות ממך או בגדר דחייה אישית שלך. זו פשוט תפיסה שונה של המרחב האינטרנטי ושימוש אחר בבלוג.
אהבתיאהבתי
שלום לך אדם אשר מצא את ייעודו! תתחיל להפנים – הבחורה סתומה לגמרי, אטימות תמצא כאן בשפע. חבל על המאמץ, בזבוז זמן.
אהבתיאהבתי
על סמך מה אתה אומר את זה?
יחד עם זה שהיא לא ענתה לי, אני לא טוען שהיא סתומה. או אטומה.
היא דווקא מעניינת למדי. והכתיבה שלה די מעניינת.
בכל אופן. אולי היא פשוט לא מוכנה לשמוע את מה שאני אומר. זה לא בהכרח נובע מסתימות. אולי פשוט היא לא מקבלת את זה. יכול להיות אלפי סיבות.
שום דבר אינו לשווא.
אפילו אם היא לא תגיב לי, אין אני מצטער. לפחות היא יודעת על מה נפגעתי. לפחות מישהו הסביר לה.
הכי חשוב שתדע. הלאה, זו השאלה שלה מה היא תעשה. אני את שלי עשיתי.
אהבתיאהבתי
מה הבעיה שלך? מישהי (זו הספציפית או מישהי אחרת) סירבה לך ועכשיו אתה מרגיש צורך להתנשא עליה?
מניין הבטחון הזה, שאתה זכאי לקשב, לפניות, להבנה – של אישה אקראית שפגשת באינטרנט? כי בא לך? כי אתה רוצה? אינטרנט לא שונה מהמציאות במובן הזה. צריך שניים לטנגו. אף אחת לא חייבת לרקוד איתך, ואף אחד לא חייב לרקוד איתי. הבחירה של כל קורא או כותב לקחת או לא לקחת חלק בריקוד לא מקנה לנו שום זכות להשמיץ אותו או להעלב ממנו.
אהבתיאהבתי
בסדר. משתגידי.
אם קראת את התגובות שלי וזה מה שהבנת, אז חבל מאד. אז פשוט אין לי מה להגיד.
אם אדם פונה לעזור לך, לייעץ, ומשקיע מזמנו ומחשבתו בך, ובמה שאת מעלה כאן- אפילו אם אינך זקוקה לעזרה, את תאמרי זאת.
היא פשוט לא מבינה איך היא לא התנהגה נכון.
את גם לא מבינה.
אין לי מה להגיד על זה. ואיזה צורך להתנשא? על מה את מדברת? איזה מתנשא ואיזה נעליים?
טוב השיחה הזאת נורא מוזרה לי ואני באמת עייף מדי מכדי לטחון שטויות כאלו. אם יש לכם בעיות תקשורתיות עם בני אדם, זו לא בעיה שלי.
אהבתיאהבתי
קודם כל, התגובה לעיל נועדה למגיב המכנה את עצמו "אחד שמבין" – לא לך. קרא את דבריו, לאחר מכן קרא את תגובתי, ואני נוטה להניח שתבין לבד למה כתבתי את מה שכתבתי.
שנית, כמו שכבר אמרתי לך (בתגובה למענה שלך), הבחירה שלך להגיב לא מחייבת את האדם השני להגיב בחזרה. זה בלוג, לא שיחה פנים אל פנים, לא שירות לקוחות- כל אדם משתמש בפלטפורמה הזאת בצורה שנוחה לו.
אהבתיאהבתי
היי תגית בד"כ אני מאד מעריכה את התגובות שלך אבל אני חושבת שהפעם את לגמרי טועה. אני קוראת בבלוג של מישהי לא מעט, כי זה אחד הבלוגים האינטילגנטים (לעיתים) שקיימים בישראבלוג ואני יכולה לעיתים גם להזדהות איתה. אבל דבר אחד אין לי בו ספק, מישהי מזלזלת באנשים ובמיוחד בגברים שלא תואמים לשטאנץ שלה, היא מזלזלת בצורה בוטה מאין כמוה במגיבים שלה מתוך איזה ניסיון להראות מיוחדת.
נכון שהיא לא "חייבת" לענות ואף אחד לא חייב לענות לאף אחד אבל בכל זאת יש דרך להתייחס לבני אדם ולהשאיר תגובה לקונית וסנובית למישהו שהשקיע בתגובה ארוכה מהלב זה פוגע..
אהבתיאהבתי
היי לך
ולדבריך- אני מבינה על מה את ואדם שמצא את ייעודו מדברים, אבל במיוחד אם יש כאן דפוס, למה ללכת עם הראש בקיר?
אני (לדוג’) מאוד אוהבת את המגיבים שלי ומאוד אוהבת תגובות ארוכות ומשתדלת כמיטב יכולתי להגיב בחזרה, ובכ"ז, ישנן תקופות ארוכות שבהן תשושה/חרדה/מדוכדכת/whatever מכדי לקיים איזושהי אינטרקציה סביב הבלוג- וזה כולל מענה לתגובות כמו גם בקור בבלוגים אחרים.
==>
אהבתיאהבתי
הבלוג – לפחות מבחינתי – הוא זירה שמחייבת תקשורת רק עד כמה שהיא נוחה לי באותו רגע. וזה באמת לא מכוון לפגוע באף אחד (ואוסיף גם שאני מקווה שהקורא וחצי שלי מבינים את זה). באותה מידה ישנם בלוגרים שהתקשורת עם הקוראים אפילו פחות חשובה להם. קל לדעתי לבלבל בין המוסכמות שקיימות לגבי תקשורת עם בני אדם מחוץ לאינטרנט, או במקומות אחרים באינטרנט (כמו אימייל או מסנג’ר- כל אחד והאופן שבו הוא מתנהג במקומות הללו), לבין התקשורת שאנשים ספציפיים מקיימים בבלוג שלהם.
אני לא חושבת שהבחירה להקדיש יותר או פחות זמן לבלוג ולקוראי הבלוג היא בחירה שמזלזלת במגיבים. ממש לא. זו לכל היותר בחירה שאומרת משהו על מה שאנחנו עושים עם הבלוג, על התפקיד שלו בחיינו ועל הפנאי שיש לנו נכון לזמן נתון להקדיש לו. לכן, למרות שהתגובה האוטומטית אולי להפגע, אני חושבת שאין סיבה.
אהבתיאהבתי
תגית היי
קודם כל אני מתנצל על הבילבול עם הדמויות אליהן הייתה התגובה מיועדת. לא הייתה בכוונתי לפגוע בך. פשוט קרתה שם אי הבנה משום שחשבתי שזה היה מיועד לי.
בכל אופן, בנוגע לדבריי מסק, אני מסכים לחלוטין.
אני מבין למה את מתכוונת כן? תאמיני לי שגם לי, כמו לכל בני האדם הנורמטיביים, ישנם מצבי רוח ומצבים שונים. אבל, אפשר פשוט לומר ש’תודה רבה על התגובה אבל אני במצב ממש לא נכון עכשיו לענות’ ולא פשוט להתעלם או לכתוב איזושהי תגובה אבסטרקטית וחסרת כל קשר לתוכן.
המשך-
אהבתיאהבתי
את מבינה, כמובן, שזה עניין שלה, אם היא לי. את צודקת ל ח ל ו ט י ן. אבל פשוט שתהיה מוכנה לשאת בתוצאות- אני ל-א מוכן לקרוא בלוג של מישהי שמזלזלת ככה בקוראים שלה. זה הכל. ועם כל הכבוד לאינטלגנציה הנפלאה והשנינות ובלה בלה בלה, בשבילי קודם כל לפני ה כ ל- קורא בלוג, כותב, סופר, אמן, פוליטיקאי, מוכר בחנות- אתה צריך להיות בנאדם. ולא אכפת לי ב-כ-ל-ל כמה הוא שנון חכם או כמה תארים יש לו. יש דברים בסיסיים של ערך כבוד בין בני אדם. שתעשה מה שהיא רוצה החיים שלה עניין שלה אני- לא מוכן לספוג את זה ולא רוצה לקרוא פה. סוף סיפור.
אהבתיאהבתי
היי, אני חושבת שאם כך אתה חש, זאת בחירה נכונה. ואני מאחלת לך בהצלחה.
אהבתיאהבתי
הנק’ כאן היא שזה לא משהו גלובלי שהיא מחליטה לא לענות לאף אחד כי התקשורת עם הקוראים לא חשובה לה או כי היא מדוכדכת, אלא זה עניין סלקטיבי. ואני יכולה לומר לך מראש למי היא תגיב תגובה מכבדת (בעיקר למי שחכם ממנה) ועל מי היא תתנשא (בעיקר גברים שלא מפגינים את החכמה האקדמית שעליה היא מריירת כמו מיודענו)
אהבתיאהבתי
מסק שלום, תגובותיך לא נעמו לי, לא בתחילת דרכו של הבלוג, ולא עכשיו. נראה שבמקרה כזה עדיף לכבד את המצב ולהניח זה לזה. בהצלחה
אהבתיאהבתי
איפה כתבתי שאני מנסה להנעים לך?
אהבתיאהבתי
זה דווקא אחלה לטעום גם מזכרי האלפה של המיינסטרים וגם מהאמנים האפלים של השוליים וגם וגם וגם. הלוואי על כל אחת. הבעייה היא שמתישהו, כדי לא להישאר לבד, צריך לבחור. אבל בגיל 25 (26?) קחי את הזמן.
אהבתיאהבתי
את צודקת. והכי חשוב בסופו של דבר שהוא יהיה החבר הכי טוב שלי. מבחינה זו או אחרת, כל היתר שולי
אהבתיאהבתי
נראה לי שאת צריכה טיול ממש ארוך לאנשהו
אהבתיאהבתי
הי מישהי,
את מקבלת תגובות לפוסטים ישנים?
אהבתיאהבתי
לא באופן אוטומטי, לא
אהבתיאהבתי