ריחות ורוחות

 

תמיד מפתיעים אותי ריחות של אנשים.
כשאומרים ריח על מישהו, כיום, זה נותן קונוטציה מידית שלילית, אם יש ריח זה כאילו אומר
שאותו אדם לא נקי. כי ההנחה היא שלא אמור להיות ריח טבעי, יכול להיות רק ריח של
פירות או פרחים או משהו, כלומר בושם או סבון . אבל אני מדברת על הריח הטבעי של
אותו בנאדם.  לפעמים כשאני יושבת למשל ליד
מישהי או מישהו מהעבודה, קרוב למחשב, אז פתאום מתגנב
הריח של האדם. אולי מבעד לסבון שאתו התקלחו, אבל עדיין ניתן להבחין בריח הממשי. זו
פשוט צורה מעניינת להכיר, צורה שקטה אבל אמתית כזו. לפעמים אנשים מאוד עדינים, הריח
שלהם עקרוני וחזק. התחושה הראשונה שלי זו בד"כ רתיעה, דווקא כי זה ממש
אינטימי.  כמו שאנשים מספרים לי על עצמם
דברים אישיים (אנשים נוטים לספר לי על עצמם דברים כאלה), והתגובה הראשונית שלי זו
דחייה.  זה כעס. או חשד, כמו שציינתי, חשד
באי ניקיון. אבל עם הזמן אני מבינה שהחשד הזה לרוב לא מבוסס. כלומר יש 'הומלסים'
ג'יפות שלא מתקלחים, אבל לא על זה מדובר.

אני חושבת שמאנשים שאהבתי באמת, היו שלושה
כאלה, הריח הוא מה שנשאר אתי עד היום.  לכל אחד היה ריח כזה מעניין, שככל שאהבתי ככה
נוספו עוד מחשבות או תחושות. זה מעניין שהריח משתנה לפי כמה שאני אוהבת את האדם
וכמה שאני נמשכת.  אני זוכרת שאת הבנזוג
המיתולוגי קשרתי במשך זמן רב לבושם "פולו ג'ונס" שהיה לוקח מאבא שלו,
לפני הפגישות שלנו. עד שעם הזמן גיליתי את הריח הרגיל שלו, שהיה מתון ועדין
יותר.   אבל גם החלטי. גם הוא היה כזה
שילוב של עדינות והחלטיות.  והבחור השני
שאהבתי, נקרא לו מ',  הריח שלו באמת כבש
אותי. אולי כי מהות הקשר אתו הייתה הכי ארוטית. הייתי מסניפה את הסוודר שלו שעות.
אחרי שהוא נתק את הקשר, שמרתי את הסוודר שלו בשקית, הייתי מריחה אותו וידעתי שלאט
לאט זה יתנדף. וכשזה קרה, כשהריח נעלם, זה עזר גם לי קצת לעבור הלאה.  השלישי, שמכונה ההוא,  הריח שלו הגיע אלי יחסית בהפתעה. הפתיע אותי
שהוא חמצמץ ממה שחשבתי. עז כזה. אני חושבת שהבנתי יותר עליו כשזה התרחש. הבנתי
שהוא לא עדין ומוקפד כמו שחשבתי. שיש שם המון קשיחות. הבנתי את האורגניות שלו פתאום בצורה
אחרת.  אולי
לכן עם אנשים שמעשנים זה קשה, כי זה מסווה את הריח, עוטף אותו במן דקות של עשן. לפעמים כשאני לא
אוהבת מישהו אז הריח שלהם גם מרתיע אותי; ולכן לפעמים אני מנסה למצוא בריח משהו
טוב, כדי שגם האדם, אוכל למצוא בו משהו טוב. לפעמים זה עובד.  מה שמעניין זה שאת עצמנו, בגלל שאנחנו רגילים,
קשה לנו להעריך לפי הריח. אלא במקרים קיצוניים של ג'יפה או אחרי מקלחת / בושם. אבל
באמצע כזה, כשנקיים אבל כבר הסתובבנו פה ושם, אז הריח שלנו שקוף. כשאני בכל זאת מצליחה לאתר רמזים, זה עוזר לי
לאהוב את עצמי יותר.