נדמה שהבנתי  ,וזו הבנה שהולכת ומתחזקת, שמה שאני צריכה ורוצה באמת זה לבנות בית. להתחתן. משהו שמלווה אותי מגיל צעיר, דווקא כי לי ,בגלל עצם מי שאני, קשה למלא אחר הרצון הזה. 


אבל ברור שזה קודם לכל דבר אחר. קודם לצורך לכתוב ולכל צורך שאפשר להעלות על הדעת. השאלה כמה אדם יכול להגמיש את האופי והאישיות שלו. כי אדם אחר שחי אתי, במילא יראה הכל כמעט מיד. לכן כל השאלות של פשרה או לא פשרה הן אינן רלוונטיות (ואולי חבל שכך) במקרה שלי. כי אני כל כך טוטאלית, ואם אין אהבה ביני לבין האדם השני הכל ייהרס די מהר. וניסיתי, והמערכת האחרונה מראה את זה , בלי אהבה אין טעם כי זו הדרך היחידה עבורי להיות קרובה לאדם אחר. זו בכלל לא בחירה. 


אהבה זה לא רק רגש. אהבה היא הדרך היחידה לעכב את המוות. אהבה היא הדרך היחידה לראות את האחר.


וצריך להפריד לשתי שאלות: איזה אדם אפשר ליצור אתו אהבה הדדית, ואיך אפשר לחיות עם האדם הזה בצורה שתיטיב אתי ואתו.

אני לא יודעת איך לענות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s