תקוות

הייתי הערב בחתונה בבני ברק. היה כל כך יפה.  החתן הוא בן משפחתי, והכלה, חוזרת בתשובה. כאמור, חצי ממשפחתי דתית חרדית. אבל לא במידה קיצונית מדי.  הכלה הלחינה שיר מקסים, ואחיה ואביה שרו אותו. הכל היה כל כך יפה.  אני מתפללת לבורא עולם שישלח לי את הבנזוג שלי. לא משנה לי אם זה בורא עולם בנוסח יהודי, או שפינוזאיסטי. משהו נמצא שם, כך תמיד האמנתי. טוב, לא אגרר לתיאולוגיה.  במהלך השנתיים האחרונות היו מספר קשרים, ותמיד ניסיתי בצורה יסודית. אבל עוד לא מצאתי את האיש שלי.  אני יודעת כיום שמה שחשוב  זה מעל לכל לב טוב. לב טוב ורחום, ואינטליגנציה. וחוש חברתי ומעט קלילות שכל כך נחוצים. מעבר לזה,שאר הפרמטרים (כמו תואר אקדמי או כסף או מראה) לא מהותיים. אני מתפללת ויודעת שהאיש שלי יימצא,  יודעת בתוך לבי כמה אני בשלה לנישואים ומשפחה, כמה זה חשוב, וכמה עמוקות תפילותיי.   בחור אחד שיצאתי אתו שלושה חודשים, ורצה להנשא, אבל למרבה הצער לא התאמנו עד הסוף. הוא התחתן לפני כמה שבועות. כך נודע לי. שמחה עבורו, יודעת שאני צריכה מישהו מהסגנון הזה. התחלתי לשקול את העניין של שמירת מסורת. במובן בסיסי, שבת וכשרות. אדם מסורתי הוא דווקא רעיון טוב. אני לא חושבת שאוכל כיום להכנס למערכת יחסים שאי אפשר לדבר על נישואים כעבור מספר חודשים. ואיכשהו נדמה שהרבה גברים מ'המגזר' שלי, החילוני, מרגישים שהם צריכים טווח של שנים. והרעיון כולו לעתים מלחיץ אותם. אני מכבדת את זה, אבל עלי להיות קשובה לצרכים ולרצונות שלי (משפחה). הדבר הכי חשוב בעולם, בשלב זה בחיי, זה  שאוכל לחזור הביתה אחרי יום עבודה אל חיבוקו של בעלי. להכין לו ארוחת ערב, לראות אותו מחייך. לשמוע ספורים חמודים שיצחיקו אותי.  דווקא כי הספרות והכתיבה נחצבו בי, ואני מבינה יותר טוב מי אני, כל השאר (שפעם נראה מהותי), כל כך לא מהותי. מה שחשוב זה שהבית יהיה מקור לאושר.  אז יש שלוש אני: זו של עבודה ולימודים, זו של משפחה וזוגיות, ולבסוף זו של הכתיבה והאמנות. והן תלויות ובלתי תלויות. אבל הן חייבות להיות רחוקות זו מזו.  הכלה ברכה אותי (ישנו מנהג שקרוי שבע ברכות), ולברכה הזו יש משקל. אני מקווה שהטרנסצנדנטיה בשמים שומעת אותן.  זה היה ערב קסום.

11 מחשבות על “תקוות

  1. את רוצה להתחיל לחזור בתשובה בשביל למצוא שידוך??
    צר לי, אבל שוב נשמע לי ששקעת באיזו פנטזיה של אהבה רומנטית מהמאה ה-19, רק עכשיו עם כיפה.
    נו. שיהיה במזל טוב.
    נ.ב. זה המקום כנראה להמליץ על התעדכנות מעמיקה במעמד האשה בדת ובתוף נישואין דתיים, רצוי גם בטקסטים ביקורתיים ואולי להחליט אח"כ אם עדין נשמע ככ רומנטי ומפתה.
    הנה טקסט לדוגמא: <a target=_blank href="http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1522&quot;>איל ניגוח בחומה

    אהבתי

    • בד"כ אני מחבבת את התגובות שלך. זו לא אחת הפעמים.    רק במאמר מוסגר, רוב הדוקטורנטיות שאני מכירה מתחומי המדעים, הן דתיות.  שתי פרופסוריות ידועות כאן באונ’ הן דתייה וחרדית.  מכבדת את דעותיך אך לעשות רדוקציה מהסוג שהצגת כאן , היא טעות. ובעיקר מעוררת  מבוכה.

      אהבתי

      • בואי נתחיל מכך שאני לא כותבת כדי שתחבבי אותי או את תגובותי. החיבה שלך לא רלוונטית וגם לא המבוכה שלך
        אני מבינה שאת מגיעה מתחום המדעים ולכן העובדה שיש דתיות ’דוקטורנטיות’ עושה עליך רושם. אולי זה מתקשר אצלך לליברליזם או השד יודע. בכל מקרה, דוקא העובדה שהתרשמת כל כך מהרומנטיקה של טקס הנישואין הדתי עם הבתולה הזכה ואביר החלומות, הוציא ממני רדוקציה נחוצה, כי הרדוקציה הזו מגיעה ממילא אחרי סיום השבע ברכות במקרה הטוב (ניחשת? אני מגיעה משם בעצמי) ומתחלפת בשגרה קשה שיש בה הרבה השפלה-שרק אמונה איתנה ומוצקה ושכנוע עצמי מתמיד (או חרדה משינוי או מנטישה או אין ברירה) עשויים לסייע לשרוד אותה.
        כפי שהזכירה כאן מישהי אחרת, יש לך אכן נטיה חולמנית ל’מה שמעבר’ ולאיזושהי רומנטיקה. מצד שני, אני חושבת שיש לך גם מספיק רפלקטיביות וחשיבה רלטיביסטית בשביל להצליח לחדור את אחיזת העיניים וסוללת האינטרסים שהדבר הזה משרת.
        רק תזכרי להשאיר עיניים פקוחות כשאת נכנסת לקורי עכביש הללו. קשה לצאת משם, אבל כשיוצאים, האבל על הזמן והחיים שהתבזבזו בדרך-גדול.
        אבל אלה הם שיעורי הבית שלך. בהצלחה

        אהבתי

  2. שנים של מעקב אחרי הבלוג שלך גורמות לי להתיימר להכיר אותך מספיק ולהגיד לך שהדת והאמונה בכוחות העליונים יכולים להתאים ולעזור לך-את, שבקלות מתבוססת בביצת האני-אני-אני, רק להיזהר לא ללכת עם זה בקיצוניות של התחרדות.

    אהבתי

    • אני כבר מאמינה בכוחות עליונים. אך לא בבלעדיות של היהדות לאותם כוחות (מה שנקרא הקורפוס של הדת שלנו).  לכן גם אמונה בנוסח שפינוזאיסטי מדברת אלי. גם הראייה הבודהיסטית  (אבל הבעיה היא שזה בד"כ לא מכתיב פולחן יומיומי מוגדר. כלומר אני בטוחה שיש כזה אבל למערביים זה בד"כ נגמר ברמה הרעיונית).
       אבל כן, מסורת היא רשת שיכולה לתרום לחיים. גם לאנשים כמותי. אבל לא רק.  ואני עוד לא חוזרת בתשובה 🙂

      אהבתי

  3. משהו שלי מהשבועות האחרונים – אני משתדל להחליף "אושר" ב"שמחה". יותר ממשי, ויותר מותנה בפעולה ולא משהו מבחוץ, ממעל. ויש משהו ממעל לתפיסתי, רק שהוא בתוכנו 🙂

    יפה בעיני, ההכרה במה שחשוב ולא מתוך איזו הסתפקות במועט. זה באמת מה שמשנה בסופו של יום. ולא שאז לא צריך לעבוד על הזוגיות ועל הקשר – אבל אז העבודה גם אם היא קשה (כמו להגיד ולשמוע דברים שלא נעים)  יכולה להעשות בשמחה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s