היום היה יום טוב

 

היום היה יום טוב. כלומר השמש נצצה כשהלכתי לאוניברסיטה, פגשתי חברים ואמרתי שלום בנימוס.  ובדרך חזרה כל הטוב הזה שעמם אותי, והבנתי למה אני מסוג האנשים שתמיד מתעקש לעמוד בצל – הלא צל גרוע יותר מהצל.  למה הלא צל גרוע יותר מהצל? מפני שבאופן טבעי אני מבכרת את הלא על הכן.  וזהו, זה מסביר כמעט הכל.

יש לי ידיד שעושה דוקטורט במדעי המחשב, והכרתי את חברה שלו היום. טפוס צנום מאוד , כמעט חסר נוכחות. בדיוק כמותו. הם לא עושים סקס מפני שהיא א-מינית. כמה הייתי רוצה להיות כזו בעצמי, אבל במקום אני מלאה בתסיסה מינית, ופשוט לא שוכבת עם גברים. כלומר, עוסקת בסטיות ברמה משתנה של חומרה.   עמדתי שם בשמש כולי יפה ובשלה, עם השיער הגלי מתפרץ, כמו איזה פרי רקוב.  ברמה העמוקה ביותר, אני מרגישה שאין לי מה לומר. מאז התאהבתי לפני שלוש שנים זה כך. ועכשיו, שכל העניין מאחורי, נשארתי עם הדממה המשונה ברסיס של אוטיזם.  אבל זה מה שזה.  אני מניחה שהבלוג הוא סוג של אינדיקטור.

 

* **

הגיע הזמן לקרוא נשים, אמרתי לעצמי.  את ספרי הנשים סדרתי בחלקו הימני
של המדף, ואת הגברים בשמאלי.   אבל הנשים, עם הרגשות
אותם אני מכירה טוב מדי מעצמי, אין לי כוח לכל זה.     נשים לא כותבות על
מנת ליצור שנוי אלא על מנת לא להפריע.  יש יוצאות דופן כמובן, אבל  אז הן
מתאבדות.   איזה מבקר כתב שדיכאון זו תשוקת מוות ולכן זוהי תשוקה.  הספר המבריק ביותר שקראתי אצל כותב בן זמננו הוא "נוטות החסד"
לג'ונתן ליטל. מישל וולבק הוא אכן סופר חשוב מאוד, אבל מרגיש לפעמים יותר
כאנליטיקן. כלומר פחות תשומת לב למוסיקליות, יחסים בין דמויות, השפה.  אצל
ליטל, אולי כי זה רומן הסטורי, השלמות בין הספרות לרעיונות היא מוחלטת.  זו
יצירה מושלמת.

 

**

חשבתי לא מעט על סבלו של העם הרוסי, סבל עמוק כמו אוקיאנוס. אולי
גם אני טובלת בו. משם מקור העצב. הנשים הרוסיות המסכנות עם השמות המרובים,
האנחות והדמעות המבוזות שלהן.  כן, סבל רוסי הוא עניין גס ופשוט. ואני
יכולה להזדהות עמו בקלות.  ידוע שנשים סלאביות תמיד הוצעו לזנות, בכל מהלך
ההסטוריה. משהו בהן פשוט מבקש את זה. גם האזור, תמיד נכבש בידי עמים מעמים
שונים.  טבע נכבש  וטבע נרכש. סלאבים, אומה של עבדים, אין מה לעשות. איבדתי עניין
בעצמי,  זו בעיה כשמישהו יותר חשוב לך מעצמך.
שלוש שנים לא ממש חייתי פה. אהבתי מישהו ונשמתי נעתקה.  האהבה משחררת.  כך אני יכולה לחיות במקום אחר לזמן מה. להתעתק. לחדול. 

 

3 מחשבות על “היום היה יום טוב

  1. אני מגיבה כאן בקשר לפוסט הקודם-
    את מוכרחה לקרוא קצת טנטרה.ולעשות סקס עם גבר שהחיבור האישי שלכם נפלא ביחד.
    רק אז תוכלי להבין את הקשר המדהים בין אהבה למיניות,את החיבור המדהים שנוצר בין הגוף לנפש בו זמנית.

    אהבתי

  2. אז לא לוותר..זה בדיוק האתגר הפמיניסטי שלנו – ללמוד לאהוב בלי להפעיל את המנגנון של מחיקת העצמי.
    הפכת לי את הבטן עם הכנות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s