חלק מהמשפחה שלי, קרובי משפחה מדרגה ראשונה, הם דתיים. דתיים ממש כלומר.  אני צריכה את הנוכחות שלהם, אני צריכה את הקשר אתם כי הם משפחתיים וחמים ואני זקוקה למשפחתיות. אבל קשה לי לשמוע כל הזמן בקורת סמויה או לא סמויה, על אורך החיים שלי. זה קשה לי וזה בעיקר לא הוגן כי זה לא הבחירה שלי שהובילה לפצול. ויש עוד משפחות בישראל אני מניחה, שמישהו חזר בתשובה או מישהו חזר בשאלה או פשוט שייכים לגוונים שונים מהדת. זו תחושה של חציה אוקיאנית כל פעם שאני חוזרת משם, מירושלים. בסך הכל שעה נסיעה אבל אלפי שנות מדבר עומדות ביננו. אני פשוט מרגישה שזה קשה וזה לא הוגן ליצור מצב כזה עבור ילד. בני אדם צריכים הומוגניות, גם אם אחר כך ימרדו בה.   אני מרגישה שקשה לי להזדהות עם אנשים מתל אביב וקשה לי להזדהות עם אנשים מירושלים, כי תמיד יש איזו ביקורת או שנאה לקבוצה השניה. וזה משאיר אותי במפלגה מאוד מאוד קטנה, מפלגה של אדם אחד – אני. וזה לא קל כי הדבר שהכי טוב לי בלב זה לשבת בשולחן עמוס אנשים, כמו שהיה השבת הזו, מלא מלא אנשים שמחים.  גם אם הם דתיים ואני רק לבושה בחצאית וחולצת כפתורים אבל לא באמת.  גם אם זה לא באמת, זה לא הופך את זה פחות נכון.  הוזמנו לעוד משפחה בירושלים, משפחה חרדית גדולה. אני מכירה אותם מגיל 9 בערך.  מישהי בשם תמר מתחתנת, ואני הוזמנתי לחתונה. אני אבוא כי המשפחה הגדולה הזו (14 בנים ובנות) אוהבים אותי וגם אני אותם ואני אלך.  אבל אז אני מסתכלת עליהן,  הם משפחה מה שקרוי modern orthodox,  אני מסתכלת עליהם ומרגישה אשם. למה אני לא כמוהם, למה אני לא כזו. ואז אני קצת שונאת את עצמי. כי תמיד כשאנחנו לא בסביבה הטבעית שלנו, עם אנשים שמאוד דומים לנו, אנחנו מרגישים בקורת מעצם היותנו שונים. ונמאס לי להרגיש ככה. נכון, זו נותן פרספקטיבה מעולה על החברה הישראלית, אבל למי אכפת? כל מה שאני רוצה זה לדעת שהגעתי הביתה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s