הערה על לימוד הרמב"ם

 

 המקרה של הרמב"ם מעניין כדלת מסתובבת למי שמתלבט באמונה (מתקרב או מחפש מפלט) .הוא מבקש לרצף הכל באמצעות השכל, ובונה מדרגות שכליות עד לאמיתות הגבוהות ביותר.  ואם המדרגות הלוגיות מובילות למעלה,  אפשר כמובן לרדת בהן .  כאדם מאמין, הוא מניח שהתקיימה מתישהו בהסטוריה, פריצה של המציאות הטבעית ע"י האל (התגלות הר סיני), ומשם ורק משם נמשכת אמונתו בשכל כאמצעי להשגתו של אותו אל.

מהי תכלית האדם? האם מדובר בהגעה להשגות השכליות הגבוהות ביותר ?

נתחיל בספר "שמונה פרקים". בו, הרמב"ם טוען שקניית חוכמה באמצעות השכל איננה תכלית האדם . תכלית האדם לדידו כוללת הכרה בפעולת האל בעולם, והדמות לאל בשלוש פעולות ספציפיות: חסד משפט וצדקה. כלומר, האל ברא את העולם ופועל בו בשלוש פעולות ספציפיות אלו. מובן שאי אפשר לדעת מה תכלית הבורא המתואר, אבל הרמב"ם מניח שמכיון שהאל פועל בחוכמה נובע שהפעולות האלה כוללות חכמה רבה. כלומר, לפיו, האדם המשיג באמת את החוכמה הגבוהה יותר , יודע שקיימת חוכמה בפעילות המוסרית בעולם. כתוצאה מכך הפעילויות הללו שבות להיות חלק מתכלית השגת החוכמה, והרי אמרנו כי הרמב"ם מבקש לרצף הכל באמצעות השכל.

 

מה ההבדל בין הרמב"ם לפילוסופים?

לפי הפילוסופים ההשגה הגבוהה ביותר היא החוכמה והידע,  משהו מופשט שניתן לחבור או לא לחבור אליו באמצעות ההגיון,  כמו התחברות לרשת החשמל.  אותו משהו מרוחק, השגחתו על האדם (אם בכלל יש טעם להשתמש בהאנשה כזו) היא פעולה מכאנית לחלוטין.  ואילו על פי הרמב"ם הפנייה של האל לעולם נעשית על ידי יסוד קריטריון מוסרי, ומאורעות האדם וחייו אינם מקרה אלא משפט ארוך שכולל ערך מוסרי.   מה מונע בעצם מהפילוסופים להגיע להשגת האל/ להאמין?  אחרי הכל הם מתעסקים בחוכמות גבוהות מאוד?   לפי אמונתו של הרמב"ם, כל עוד מתעסקים בחוכמת הלימודים ובמלאכת ההגיון, מדובר בהתהלכות סביב המהות שהנה השגת האל (" ודע, בני, שאתה , כל עוד תתעסק בחכמת הלימודים ובמלאכת ההגיון, אתה מכת המתהלכים סביב הבית לבקש השער – כמו שאמרו ז"ל על צד המשל: עדיין בן זומא מבחוץ ").  בהשגת האל יש יסוד של בחירה.  לא מדובר בהתחברות למנגנון מכאני שיכפה על האדם משהו נגד רצונו (כמו למשל שפיסיקאי מגלה במעבדה ערכו של קבוע מסויים).  

 

הספר "מורה נבוכים" נכתב ע"י הרמב"ם, לפי עדותו, כדי ליישב את מושג הנבואה וקיומה של הנבואה, עם צורת חשיבה רציונלית . במילים אחרות,  כדי להראות שאין סתירה בין שני אופני התפיסה.  בספר מרחיב הרמב"ם על מהותה של האמונה ומדגיש שלבה של האמונה שלילה של כל יסוד מאניש.  אך גם זה לא מספיק. הוא מפתח בספר שיטה שמהותה השגת האל ע"י שלילה ססטמטית של כל תואר אפשרי (למשל שהאל חזק או טוב או קנאי או ירוק וכן הלאה..),בוין התארים הנשללים כלול גם התואר "קיים". למעשה , האל מצוי מעל למונחי הקיימות או האי קיימות שלנו. רק הפנמה עמוקה של עובדה זו מאפשרת (יחד עם עשיית המצוות) צורת חשיבה גבוהה יותר, ומכאן הגעה למטרה: השגת האל דרך השכל. 

 

 

מעניין לקרא את הספר על רקע דבריו של הפיסיקאי ריצ'ארד פיינמן, אתאיסט, על אמונה באל.  כדאי לשים לב לחלק שפיינמן מזכיר את המהלך העומד בבסיס התקדמות הידע המדעי, שימת הספק או השלילה לפני הנחות.