אני במצב מוזר;  לא תלויה באף אחד, לא זקוקה למחייתי לאף אחד. עצמאות היא תחושה מורכבת מפני שהיא גם מנתקת ומייתרת קשרים שפעם יצרת. היחס שלי לכסף ועבודה נשאר כשהיה: חשוב להתפרנס, חשוב לשלם חשבונות ולהיות מסוגלים לקנות מה שרוצים. מעבר לזה, אינני רואה בכסף משהו מיוחד. הקרבתי במודע את רוב שנות העשרים לחיי, השנים הכי יפות, כדי לבנות את עצמי אקדמית ולאפשר לעצמי יותר מבחינה כלכלית ומקצועית. ידעתי מה אני עושה.  מלבד זה, ופה עניין של מזל,  עקב נסיבות חיי והמשפחה הקטנה ממנה הגעתי,  אני לא אצטרך לדאוג לנושא של השגת דירה/ דירות.  לצד כל זה,  מוזרה היא התחושה של חוסר רצון/ עניין בהבאת ילדים. הייתי מצפה שזה יהיה להפך,  שארצה בכך. כי הרי מבחינה כלכלית עקרונית זה אפשרי. אז למה לא? אבל אין בי כעת רצון כזה.  חיכיתי שיופיע, חיכיתי באיזשהו מקום שישתלט עלי כמו שהוא משתלט על נשים אחרות.  אבל זה לא קרה בעבר ולא קורה גם עכשיו.  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s