* מאמר מעניין על מהלך  הבחירות בארצות הברית והצורך במנהיג' חזק' במערב שמחזיר ערכים נוסטלגיים כמו "גדולתה של אמריקה". המחבר, לארי קדלו הוא כלכלן ויועץ לשעבר לנשיא הרפובליקאי רונלד רייגן. 

 

* פרסמתי בדצמבר את הקטע "הריאליטי הגדול מכולם"  שניסה להתחקות אחר עלייתו של טראמפ ככוח פוליטי חשוב באמריקה. הקטע חובר כבר באוקטובר והכוחות התת קרקעיים שהעלו אותו היו נהירים לי עוד לפני, כשבנימין נתניהו נבחר במרץ 2015.  אני לא חושבת שמדובר באותם כוחות ולא בדיוק אותו סגנון הנהגה אבל, כפי שכתבתי אז, אין ספק שצורך המערב במנהיג (לא נבחר שלטון אלא מנהיג, דבר אחר לגמרי) הוא עמוק ומצביע על החוסר בדמויות כאלה.  זה מתבטא אחרת בחברה המערבית באירופה ובאמריקה. ישראל, לצורך העניין, היא לא בדיוק מדינה מערבית.  אני פועלת להרחיב את הקטע שפרסמתי למאמר מלא ואולי בהמשך גם אתרגם אותו לאנגלית. אין ספק שהחיבור המבריק של תרבות הפופ ותרבות הפוליטיקה האמריקאית עלה מדרגה בקמפיין שלו. זה התאפשר עם השתכללות הטכנולוגיה וטשטוש הגבולות בין הפרט לכלל (ההשלכות על המושג 'פרטיות' הן נושא לדיון נפרד).  

 

* בלונדון נבחר לראשונה ראש עיר מוסלמי (ממוצא פקיסטני).  העניין הוא לא אם יהיה ראש עיר טוב לכל תושבי הכרך הלונדוני – אני מניחה שכן.  העניין הוא האם לגיטימי לנהל שיח על כך שהבריטים הינם מיעוט בעיר הבירה שלהם, לונדון.  אם שיח כזה נחשב גזעני עוד לפני שהתקיים, כאשר יש לכך השלכה פוליטית מובהקת על התחלקות הגושים שמאל וימין, אז הבעיה שתלך ותחריף. אם שיח על ההרכב האתני בארצות הברית הוא פסול כאשר גם שם הקווים האתניים מגדירים השתייכות מפלגתית, יש למירוץ הנוכחי לנשיאות, בלי קשר לזהות המנצח/ת, פוטנציאל לקריעה של החברה האמריקנית ולעימות אזרחי.  אין ספק שטראמפ לא מוביל קו מפייס ומאחד, ואין ספק שהוא עשוי לשלם על כך מחיר אישי ואף מסתכן בחייו. נחיה ונראה מה יתפתח.