כמה מילים על "שובר שורות"

 

היום סיימתי את הפרק האחרון בעונה האחרונה של "שובר שורות". אני זאת שלא ראתה את הסדרה בזמן ששודרה הייתי עסוקה ולא ממש עניין אותי ב-2013 – מה לעשות?! התחלתי לצפות בעקבות לחץ מתון 🙂 של ידידים ששכנעו אותי.  ידיד אחד במיוחד ואני מאוד מחשיבה את דעתו. אז מה אני חושבת?  שזו סדרה מעולה. אבל, היא לא אחידה ברמתה.  אני מרגישה שהיא כן לימדה אותי הרבה על התקופה שאני חיה בה. העובדה שכמות גדולה מאוד של אנשים התעלפו על הסידרה הזו יותר מעניינת אותי מהסידרה. כן. אולי כי צפיתי בה אחרי שהיא נספגה במחזור הדם התרבותי, אולי כי כימיה זה נושא ש…לא יודעת. הסידרה מתחילה בעונה ראשונה כבדה, אלימה, מאוד מהירה, אדישה למורכבות פסיכולוגית. מזכירה סדרות אחרות שהוכתרו בתקופתנו, כמו "הסופרנוס", "משחקי הכס", "הסמויה", וכו. יוצאת דופן היא "בית הקלפים", סדרה ששתי העונות הראשונות שלה, אותן ראיתי בבליץ בולימי ולא יצאתי מביתי כמה ימים רצוף (ואולי כך צריך לראות את כל הסדרות בזמננו?), לא עסקה בפושעים אלא בפוליטיקאים בוושינגטון מוציא לשון ושינתה את חיי. העונות האחרות שלה כבר היו נפילה. אבל נחזור ל"שובר שורות", סדרה שעוסקת בכימאי, מורה, גבר בגיל העמידה שחלה בסרטן ומבין שלא עשה עם עצמו כלום.אם אני צריכה לסכם את וולטר ווייט בשתי מילים, הן יהיו: הרצון לעוצמה. וזה נכון לרוב הסדרות המרכזיות בימינו.

 

הנשים ב"שובר שורות" לא עוברות התפתחות משמעותית לאורך 5 עונות. מדובר בסקיילר, אשתו של וולט, גיבור הסדרה, ובאחותה ברי, אשתו  של האנק, סוכן -EDA וגיסו של וולט. יש שיאמרו (אני ביניהם) שהאנק אולי יותר מוצלח, לפחות בנוכחות על המסך, מהגיבור וולטר ווייט. אבל זה נתון לוויכוח. אז כן, חוליה חלשה של הסידרה היא העדר עומק פסיכולוגי, דמויות נשים מועטות ופלקטיות. זו סידרה על גברים  flat out.  אם ב"סופרנוס" היה לנו את כרמלה, אשתו של טוני סופרנו ואת בתו ואחותו ואמו, וכמובן הפסיכולוגית, פה אין נשים כאלה.  "סופרנוס" נמצאת באותה רמה מבחינת התסריט של "שובר שורות" (כוונתי לסיפור עצמו, לשלד העלילתי וכו) אבל  עולה לחלוטין עליה מבחינת מורכבות פסיכולוגית, עומק, וכן הלאה. "שובר שורות" היא סידרה תיאורטית. מהכוח שלה מגיע מכיוון שהיא עוסקת בצללים, באפשרויות, בתשוקות, במחשבות, בחרדות וכן הלאה…  היא לא עוסקת לעומק במשפחה, ביחסים אורגניים בין אנשים, בעולם הפנימי של הדמויות, ברגש, במין (אין כמעט שום יחסי מין בסדרה ומעט מאוד תשוקה/אינטראקציה בין גברים ונשים), גם לא משפחתו של וולט. לדוגמא, לוולט יש ילד עם שיתוק/נכות חלקית ושמו פלין (או וולט ג'וניור). זה  דבר שנראה ממש מעניין כשהתחלתי בעונה ראשונה, ולא הלך לשומקום. באותה מידה פלין יכל להיות פוזל או בעל רגל אחת. זה לא השפיע על העלילה או על היחסים המשפחתיים. הרבה הרמות להנחתה שלא קבלו מענה בתסריט יש בסידרה. מצד שני, זו בהחלט סידרה מעולה בעיני, עם זרימה מדהימה, עניין, וכמובן המון המון הגיון בתסריט ברמה של שחמט לא מפסיק להפתיע. סדרה לא צפויה אפילו לא לרגע. יוצר הסידרה, וינס גיליגן, היה בעבר כותב של סדרת הקאלט (הסידרה האהובה עלי בעולם 🙂 תיקים באפלה. וזה ניכר. אם כי, בתיקים באפלה הציר הראשי היה של מאלדר וסקאלי, גבר ואישה, וזה יצר מתח ארוטי  שחימם את העניינים.  וכמובן הנושא של מסתורין ולא נודע ששובר את הריאליזם והנחותיו. 

 

אני חושבת שהעונה הראשונה של "שובר שורות" קשה מאוד (סרטן, דיכאון, חשש). לקח לי זמן להיכנס לעניין, הפרקים הראשונים היו ממש ארוכים לי  ולולא הידידים שדחפו בי להמשיך אינני יודעת אם הייתי עושה זאת. לקראת סוף העונה הראשונה העניינים מתחילים להיסגר והציר של וולט-ג'סי נוצר כמעט כמו כביש מהיר עליו העלילה נוסעת בעונות הבאות. הדמות של ג'סי דווקא מצאה חן בעיני בעונות הראשונות וכמעט כמו דמותו של פלין, בנו של וולט, לא הרגשתי שהביאו אותו למצוי והתפתחות מלאים. נותרה תחושה עמומה של איזה חוסר.  

וולט ווייט עצמו הוא דמות מעולה וחזקה מאוד. אבל אחרי חמש עונות אני לא יכולה לומר שאני מרגישה קירבה רגשית אליו, שאני מבינה אותו מבפנים. אני חושבת שהדיאלוג הכי אמין שלו ושל סקיילר, אשתו, היה בפרק האחרון של הסידרה. הוא אמר לה: " עשיתי את זה בשבילי. הרגשתי חי". 

 

בניגוד לסדרה "משחקי הכס", שהיא בעיני סוג של טראש מתוקצב היטב עם נטיות לפורנוגרפיה וסנאף, שלפרקים מזכירה קליפים של דעאש, "שובר שורות" היא סדרה מאופקת יחסית. היא אלימה, כבדה מאוד,  אבל כמו שאין בה יותר מדי מין או תשוקה, גם אין בה ממש גלויי אלימות. יש  בה המון רעיונות, המון עידוד לרעיונות ולדמיון. זאת מפני שהיא לא גדושה אלא משאירה הרבה מקום לצופה ולדמיון שלו. ייתכן שאם היה לה יותר תקציב (כזה שקרוב לתקצוב של "משחקי הכס") יכלה להתמודד עם החסרים האלה, להראות יותר ולא רק 'לדבר על'. מצד שני אז היא לא הייתה מה שהיא.  חושבת שזו סידרה מוצלחת, אני לא חושבת שזו יצירת מופת (כמו "הסופרנוס" ו"תיקים באפלה" למשל), אבל יצירה צריכה להישפט על פי התקופה שלה. ויחסית לתקופה, זו יצירה מעולה, מפתיעה, ומדוייקת מאוד על אדם לא צעיר, לא בריא, ותשוקתו העיקשת לעצמה. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s