היום רבתי עם חברה ותיקה, לא ברור אם נמשיך להיות חברות. התאפקתי הרבה אבל אני חייבת לשפוך את הלב איפשהו. היו שם כל מיני עניינים אבל בגדול, היא לא אוהבת את כיוון ההתפתחות שלי בשנתיים שלוש האחרונות, המסורתיות השמרנות ומה שלא יהיה (כנראה פחות מעניין כשדברים הולכים טוב). היא ושתי חברותיה, שלמרבה הצער טרם מצאו את האדם המתאים, מעוניינות לפתוח קבוצת ייעוץ בדייטינג…האירוניה דקה מדי בכדי שאחזור עליה. האל יודע שאני רוצה ומאמינה שבסוף יהיה טוב לשלושתן, רק לא מסכימה עם הדרך.
נכון יש את הדיעות של הסבתות איך אישה צריכה להתנהג, מניירות שמרניות וכו? מנסיוני, בכל סיטואציה לא ברורה מול גבר, וכאשר משהו לא ברור הוא מחליש אותנו כי נדמה שלצד השני ברור, אם נוקטים בצורת התנהגות פרימיטיבית ופשוטה מתווסף כוח לאישה. נניח לחכות לדייט אינסוף עד הסקס, אכן גורם לגבר לרצות אותך לקשר ולהרגיש. נניח להתנהג יחסית בצניעות, גורם לגבר לכבד. לעשות דברים יפים וטובים כמו לאפות עוגה ולהביא לו, לשים בושם עדין, לחייך הרבה, לפרגן על העבודה שלו, לדאוג ולהתעניין במשפחה של הגבר, כל אלה פרמטרים שגורמים לו לפתח רגש. נשמע מטומטם? פרימיטיבי? אולי, אבל זה מה שבפועל עובד. בתכלס. הדברים הכי שמרניים מתקופת התנ"ך הם הקודים שגברים מגיבים להם היום, עם שנויים קלים קוסמטיים. כל הקטע של נשים מודרניות משאיר המון מסכנות לבד בבית (חלק מהחברות שלי), עם תארים שניים, אסרטיביות, זעם על גברים ותחושות ניצול.
לא, זה לא משאיר כל אישה לבד בבית. כי אני מדברת על מגמה. זה בדיוק העניין בניתוח מגמות, עבור הפרט הספציפי זה לאו דווקא כך, אבל מגמה, כאשר מתעצמת, תשפיע גם על הבחירה החופשית של הפרט. המצב השורר כיום בין המינים הוא עצוב. הוא גם משמח ויפה כתמיד, אבל להרבה אנשים, עצוב. יש עניין בלדון בגורלם של אותם אנשים. אני שמחה שזכיתי ללמוד באונ' (אפילו תואר מתקדם), אבל בתחום של גבר אישה, בבית מה שקרוי, דברים נשארו כפעם. וככה האישה, סך הכל בהכי פחות מאמץ, מקבלת מה שהיא רוצה. נכון, יש מחיר. אם בא לי גל תאווה אז לא, אני לא אלך לפאב ואשכב עם מישהו למרות שהחברה בה אני חיה מאפשרת. למה? כי זו חציית גבולות, ואז גבר, גם בלי שאישה תאמר דבר, מרגיש שהיא לא משדרת ביתיות מגוננת אלא פגיעוּת. וזה גורם לא לרצות להשאר אלא להמשיך הלאה. ואני לא אשכב עם בחור שיצאתי אתו רק שלוש פעמים, למרות שאני מתחרפנת מתאווה בדיוק כמוהו. למה? כי גבר ואישה מגיבים אחרת לאותה חוויה. וזה הגיוני פיזיולוגית; סקס הוא חווית עימות (מענג) בין גופים שונים. בנוגע להתחלות, אני אישית יודעת להתחיל עם גברים, גם שווים ונחשקי על, אבל צריך לעשות את זה בעדינות. בגדול, גברים מגיבים טוב מנשים לכניסה למרחב האישי. אחרי שנוצר החיבור, להסוות את הנושא ולא לעשות ביג דיל. הגבר ימשיך כמחזר והאישה מחוזרת (למרות שהיא הציתה את הסיטואציה).
עוד דוגמא? אם הגבר מתחיל לדבר על איזה נושא שמוכר לי מגיל 20 ואני יודעת בע"פ, לא אגיד, אלא אחייך ואקשיב עד שיסיים את דבריו. אז, אעיר משהו נחמד/שונה על הנושא. כלומר, אצניע קצת אינטלקטואלית. אם הגבר מרוויח כך וכך וזה לא מי יודע מה, ועוד אין לו דירה או רכוש על שמו למרות שהוא בן 30++, לא אדבר על זה יותר. אם אגיע למסקנה שזה מפריע עקרונית, אסיים את הקשר. אם אגיע למסקנה שלא, אמשיך ולא אתייחס לזה יותר. כשמדובר בנתונים חיצוניים (כסף ומראה), מוטב להגיע למסקנות חותכות של כן ולא ואז ללכת איתן. החוק הכי חשוב : אם גבר אומר שלא מחפש קשר (התוכי שלו מת הוא טס לאיים הקאריביים רודפים אותו במס הכנסה), את כבר במקום רע. והעניין סגור. אסור להגיע לסיטואיצה הזו . עצם המצאותך במרחב פרטי של גבר כשהוא לא במוד 'קשר', שם אותך במוד 'זר'. גברים רגילים לסווג אנשים אחרת מנשים. אין להם אמפטיה טבעית, גם אין להם סבלנות מי יודע מה. אם את איתו ולא בקשר, הוא מחפש להפיק משהו, כלומר תצטרכי לשלם על הזמן שבוזבז עליך. ומה כבר את יכולה לתת ? את הגוף.
אני לא נגד רומנטיקה וזרימה טבעית, כן נגד אנרכיה ביחסים אישיים. אני חושבת שאנרכיה, גם בכל הקשור למדינות או ביחידים, תמיד מעלה את הכוחות הגרועים והכוחניים ביותר. אי אפשר לכפור בקיומם של כוחות שמכתיבים דינמיקה בין גבר לאישה. אחרי שמכירים בכוחות האלה, מכבדים, ניתן לקיים מפגש אמיתי ונמשך. ניתן לתמרן. יש אנשים שהדברים האלה נהירים וברורים להם, אבל יש הרבה מבני הדור הזה, שהדברים רחוקים מהם מאוד.
חוויות חשקניות 